יורה דעה סימן מט

הַקֻּרְקְבָן יֵשׁ לוֹ ב' עוֹרוֹת, נִקַּב זֶה בְּלֹא זֶה כְּשֵׁרָה, עַד שֶׁיִנָּקְּבוּ שְׁנֵיהֶם זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אֲבָל אִם נִקְּבוּ זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה כְּשֵׁרָה.

נִקַּב, וְשֻׁמָּן שֶׁעָלָיו סוֹתְמוֹ, כָּשֵׁר. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם לֹא נִקְּבוּ כָּל שְׁנֵי הָעוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר רַק מְעַט מֵעוֹר הַחִיצוֹן שֶׁלֹּא נִקַּב, שֶׁכָּשֵׁר (תה"ד סוֹף סִימָן קס"ה).

אִם נִמְצָא מַחַט תָּחוּב בּוֹ מִבִּפְנִים דִּינוֹ כְּדִין מַחַט שֶׁנִּמְצָא בְּהֶמְּסֶס וּבֵית הַכּוֹסוֹת. הַגָּה: אִם הַמַּחַט נִמְצָא בָּעֳבִי הַבָּשָׂר וְלֹא נִכָּר מִבִּפְנִים וְלֹא מִבַּחוּץ, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן מ"ח.

זֶה שֶׁהִכְשַׁרְנוּ בְּנִקַּב עוֹר חִיצוֹן לְבַדּוֹ, דַּוְקָא בְּנִקַּב מֵעַצְמוֹ מֵחֲמַת חֹלִי, דְּאִי מֵחֲמַת קוֹץ אוֹ מַחַט, טְרֵפָה, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא נִקֵּב אֶחָד מֵהָאֵבָרִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁנְּקוּבָתָן בְּמַשֶּׁהוּ. וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר אִם הַנֶּקֶב מֵחֲמַת קוֹץ אוֹ אִם הוּא מֵחֲמַת חֹלִי, תּוֹלִין לְהָקֵל (ד"ע וְאֹהֶל מוֹעֵד).

אִם תּוֹלָעִים יוֹצְאִים מֵהַקֻּרְקְבָן, כְּשֵׁרָה, דִּלְאַחַר שְׁחִיטָה פָּרִישׁ.