יורה דעה סימן שפב

חַיָּה מֻתֶּרֶת לִנְעֹל כָּל ל' יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לָהּ.

כָּל אָדָם מֻתָּר לִנְעֹל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סַכָּנַת עַקְרָב.

אָבֵל וּמְנֻדֶּה שֶׁהָיוּ מְהַלְכִים בַּדֶּרֶךְ, מֻתָּרִים בִּנְעִילַת הַסַנְדָּל, וּכְשֶׁיַּגִיעוּ לָעִיר, חוֹלְצִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִיא עִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֵין חוֹלְצִין עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לִרְחוֹב הַיְּהוּדִים.

אִם צָרִיךְ לַחֲלֹץ מִנְעָל בְּבֵית הַקְבָרוֹת אַחַר שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן שע"ה. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ יָחֵף מִבֵּית הַקְּבָרוֹת לְבֵיתוֹ אִם מֵת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם ר"י), וְלֹא רָאִיתִי נוֹהֲגִין כֵּן.