יורה דעה סימן שעא

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    אָסוּר לְכֹהֵן לִכָּנֵס תַּחַת אֹהֶל שֶׁהַמֵּת תַּחְתָּיו, אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ לְבַיִת אַחֵר אוֹ לַעֲלִיָּה אַחֶרֶת, הַפְּתוּחִים לְאוֹתוֹ בַּיִת בְּנֶקֶב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח, וּבַיִת לְאוֹתוֹ בַּיִת, עַד עוֹלָם; וְאִם סָתַם הַנֶּקֶב, מֻתָּר לוֹ לִכָּנֵס לַבַּיִת הָאַחֵר, שֶׁהַסְתִימָה חוֹצֶצֶת, אֲפִלּוּ לֹא בִּטְּלוּ לִהְיוֹת שָׁם עוֹלָמִית. וְהָנֵי מִלֵּי, שֶׁסָתַם כָּל הַנֶּקֶב; אֲבָל אִם לֹא סָתַם כָּל הַנֶּקֶב, אֶלָּא מִעֲטוֹ מִטֶּפַח, אִם נְתָנוֹ לִהְיוֹת שָׁם עוֹלָמִית, מְמַעֵט וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר; וְאִם לָאו, אֵינוֹ מְמַעֵט. הַגָּה: וְכָל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה (הַגָּהַת אַלְפָסִי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר ובהל' טֻמְאָה לְהָרִי"ף וְרַמְבַּ"ן וְרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק לֹא יַחְפֹּר). וְלֹא מִקְרֵי סְתִימָה בְּחַלּוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא סְמִיכָה (ג"ז שָׁם).
  2. ב
    אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה וְאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְכַזַּיִת מֵהַמֵּת לְמַטָּה בַּבַּיִת כְּנֶגֶד הָאֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָהוֹר וְהָעֲלִיָּה טְמֵאָה.
  3. ג
    שְׁנֵי חֲדָרִים פְּתוּחִים לְבַיִת, וּבְכָל אַחַת חֲצִי זַיִת מֵהַמֵּת, וְדַלְתוֹתֵיהֶם נְעוּלִים, הַבַּיִת טָמֵא וְהֵם טְהוֹרִים; וְאִם נִפְתְחוּ, גַּם הֵם טְמֵאִים.
  4. ד
    חָצֵר הַמֻּקֶּפֶת זִיזִין וְאַכְסַדְרָאוֹת, וְטֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהַבָּתִּים, אִם כָּל פִּתְחֵי הַבָּתִּים וְהַחַלּוֹנוֹת נְעוּלִים, טֻמְאָה יוֹצֵאת לְתַחַת הַזִּיזִין וְהָאַכְסַדְרָאוֹת; וְהַטַּעַם, מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וְסוֹף הַטֻּמְאָה לָצֵאת דֶּרֶךְ שָׁם, רוֹאִין כְּאִלּוּ יָצְאָה; וְלָכֵן יֵשׁ מַחְמִירִין לְכֹהֲנִים לֵילֵךְ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָעִיר שֶׁסּוֹף הַמֵּת לָצֵאת מִשָּׁם (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן כ"ה וְכָל בּוֹ), וְיֵשׁ מַתִּירִין (שָׁם הֵבִיא בְּשֵׁם י"א), וְהַמֵּקֵל לֹא הִפְסִיד בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַחְמִיר; וְאִם נִפְתַּח חַלּוֹן אוֹ פֶּתַח מִצַּד הָאַחֵר, וְאוֹתָם שֶׁל צַד הֶחָצֵר כֻּלָּם נְעוּלִים, אֵין הַטֻּמְאָה יוֹצֵאת לְתַחַת הַזִּיזִין. וְאִם נִפְתַּח גַּם כֵּן אֶחָד מֵהֶן לְצַד הַזִּיזִין, הַטֻּמְאָה יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת לְתַחַת הַזִּיזִין. וְכֵן אִם טֻמְאָה תַּחַת הַזִּיזִין, נִכְנֶסֶת מִתַּחְתֵּיהֶן לַבַּיִת; לָכֵן גַּגִּים הַבּוֹלְטִים לְמַעְלָה לְחוּץ עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים, וְטֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהַבָּתִּים, כָּל הַבָּתִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶם פְּתוּחִים, טְמֵאִים. הַגָּה: ב' גַּגִּין שֶׁאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם רַק פָּחוֹת מִג', לֹא הָוֵי חִבּוּר לַטֻּמְאָה, דְּלֹא אַמְרִינָן לָבוּד לְהַחְמִיר (מהרי"ו בִּפְסָקָיו). וְאִם הָיוּ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נוֹגְעִים, אַמְרִינָן: חָבוּט רָמֵי, וּכְאִלּוּ נוֹגְעִים (נ"י בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה רי"ף). הַכֹּהֲנִים אֵינָן יְכוֹלִין לָכֹף לִקְרוֹבֵי הַמֵּת שֶׁיּוֹצִיאוּ הַמֵּת מִמְּקוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁהֵם יִהְיוּ רַשָּׁאִים לִכָּנֵס לְבֵיתָם, אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ לְהוֹצִיא כָּל הַמֵּתִים (תְּשׁוּבַת מהרי"ל סִימָן ס"ה).
  5. ה 1
    אָסוּר לִקְרַב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁאֵין הַקֶּבֶר מְסֻיָּם בִּמְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י' טְפָחִים, אֲבָל אִם הוּא מְסֻיָּם בִּמְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ בְּחָרִיץ עָמֹק י' טְפָחִים, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶלָּא ד' טְפָחִים. וּמֻתָּר לְכֹהֵן לַעֲמֹד אֵצֶל בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵת, וּמֻתָּר לִגֹּעַ בִּכְתָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם דָּבָר מַאֲהִיל עָלָיו (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִימָן קל"ו).
  6. ו
    מֵת הַמּוּנָח בִּסְפִינָה, אִם הִיא קְטַנָּה שֶׁמִּתְנַדְנֶדֶת כְּשֶׁדּוֹרְכִין בָּהּ, אָסוּר לְכֹהֵן לִכָּנֵס בָּהּ.