יורה דעה סימן שסט

הַכֹּהֵן מֻזְהָר שֶׁלֹּא לִטָּמֵא בְּמֵת, וְלֹא לְכָל טֻמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ, וְלֹא לְגוֹלָל, וְלֹא לְדוֹפֵק, וְלֹא לְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה אִם הָיָה מְחֻבָּר, וְלֹא לְאִילָן הַמֵּסֵךְ עַל הָאָרֶץ וַעֲנָפָיו מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה וְטֻמְאָה תַּחַת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ תַּחַת אֵיזֶה, אוֹ אֲבָנִים הַיּוֹצְאִים מֵהַגָּדֵר וְטֻמְאָה תַּחַת אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ תַּחַת אֵיזֶה, וְכֵן שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בּוֹ קֶבֶר וְאֵין יָדוּעַ מְקוֹמוֹ וְכָל אֶרֶץ הָעַמִּים, אָסוּר לְכֹהֵן לִטָּמֵא בָּהֶן. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֹהֲנִים אֲסוּרִים לִטָּמֵא לְחֶרֶב שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם סֵפֶר יְרֵאִים ותשו' רַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם רַבּוֹתֵינוּ הַצָרְפָתִים), וְיֵשׁ מְקִלִּין (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א שָׁם בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד וְעַיֵּן בתוס' דְּנָזִיר בַּאֲרִיכוּת), וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל וְאֵין נִזְהָרִין מִזֶּה.