יורה דעה סימן שלט

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַגּוֹסֵס, הֲרֵי הוּא כְּחַי לְכָל דְּבָרָיו. אֵין קוֹשְׁרִין לְחָיָיו, וְאֵין סָכִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְדִיחִין אוֹתוֹ, וְאֵין פּוֹקְקִין אֶת נְקָבָיו, וְאֵין שׁוֹמְטִין הַכַּר מִתַּחְתָּיו, וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי חוֹל, וְלֹא עַל גַּבֵּי חַרְסִית וְלֹא עַל גַּבֵּי אֲדָמָה, וְאֵין נוֹתְנִין עַל כְּרֵסוֹ, לֹא קְעָרָה, וְלֹא מַגְרֵפָה, וְלֹא צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, וְלֹא גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח, וְאֵין מַשְׁמִיעִין עָלָיו עֲיָרוֹת, וְאֵין שׂוֹכְרִין חֲלִילִין וּמְקוֹנְנוֹת, וְאֵין מְעַמְּצִין עֵינָיו עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכָל הַמְּעַמֵּץ עִם יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְאֵין קוֹרְעִין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מַסְפִּידִין עָלָיו, וְלֹא מַכְנִיסִין עִמּוֹ אָרוֹן לַבַּיִת, עַד שֶׁיָּמוּת. וְאֵין פּוֹתְחִין עָלָיו בְּצִדּוּק הדִּין, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חוֹצְבִין לוֹ קֶבֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, עַד אַחַר שֶׁיָּמוּת (ריב"ש סִימָן קי"ד). אָסוּר לַחֲצֹב שׁוּם קֶבֶר לִהְיוֹת פָּתוּחַ עַד לְמָחָר שֶׁלֹּא יִקְבְּרוּ בּוֹ הַמֵּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְיֵשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר (רַבֵּנוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם הר"י הֶחָסִיד זַ"ל). וְכֵן אָסוּר לִגְרֹם לַמֵּת שֶׁיָּמוּת מְהֵרָה, כְּגוֹן מִי שֶׁהוּא גּוֹסֵס זְמַן אָרֹךְ וְלֹא יוּכַל לְהִפָּרֵד, אָסוּר לְהִשָּׁמֵט הַכַּר וְהַכֶּסֶת מִתַּחְתָּיו, מִכֹּחַ שֶׁאוֹמְרִין שֶׁיֵּשׁ נוֹצוֹת מִקְצָת עוֹפוֹת שֶׁגּוֹרְמִים זֶה וְכֵן לֹא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן אָסוּר לָשׂוּם מַפְתְּחוֹת ב"ה תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּפָּרֵד. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם עִכּוּב יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ סָמוּךְ לְאוֹתוֹ בַּיִת קוֹל דּוֹפֵק, כְּגוֹן חוֹטֵב עֵצִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ מֶלַח עַל לְשׁוֹנוֹ וְאֵלּוּ מְעַכְּבִים יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, מֻתָּר לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם, דְּאֵין בָּזֶה מַעֲשֶׂה כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמֵּסִיר הַמּוֹנֵעַ (הַכֹּל בְּהַגָּהַת אַלְפָסִי פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין).
  2. ב
    מִי שֶׁאָמְרוּ לוֹ: רָאִינוּ קְרוֹבְךָ גּוֹסֵס הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה יָמִים, צָרִיךְ לְהִתְאַבֵּל עָלָיו. דְּוַדַּאי כְּבָר מֵת.
  3. ג
    אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין עִם יְצִיאַת נְשָׁמָה, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְדַיַּן אֱמֶת, קוֹרֵעַ הָאָבֵל.
  4. ד
    כֵּיוָן שֶׁנָּטָה אָדָם לָמוּת, אֵין רַשָּׁאִין לִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נַפְשׁוֹ וְהוּא יְחִידִי. וּמִצְוָה לַעֲמֹד עַל הָאָדָם יְצִיאַת נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת, כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ וְגו' (תְּהִלִּים מ"ט, יא) (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי שָׁם).
  5. ה 2
    מִנְהָג לִשְׁפֹּךְ כָּל הַמַּיִם שְׁאוּבִים שֶׁבִּשְׁכוּנַת הַמֵּת.