יורה דעה סימן רמא

הַמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָתָן, חַיָּב סְקִילָה אִם הוּא בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁקִּלְּלוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁקִּלְּלוּם בְּשֵׁם מֵהַשֵּׁמוֹת הַמְיֻחָדִים, אֲבָל קִלְּלָם בְּכִנּוּי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּלָאו, כְּמוֹ הַמְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. הַגָּה: וְכֵן הַמַּכֶּה אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, בְּחַיֵּיהֶם, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה חַיָּבִים חֶנֶק. וְדַוְקָא אִם עָשׂוּ בָּהֶם חַבּוּרָה, אֲבָל אִם לֹא עָשׂוּ חַבּוּרָה אֵינוֹ אֶלָּא בְּלָאו, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּכֶּה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל (טוּר).

הִכָּהוּ עַל אָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, חַיָּב מִיתָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּעָשֶׂה חֵרֵשׁ בְּלֹא חַבּוּרָה, דְּטִפַּת דָּם יוֹצֵא מִבִּפְנִים בָּאֹזֶן וְעַל זֶה נִתְחָרֵשׁ.

הָיָה קוֹץ תָּחוּב לְאָבִיו, לֹא יוֹצִיאֶנּוּ, שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת בּוֹ חַבּוּרָה. וְכֵן אִם הוּא מַקִּיז דָּם, אוֹ רוֹפֵא, לֹא יַקִּיז דָּם לְאָבִיו וְלֹא יַחְתֹּךְ לוֹ אֵבֶר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לִרְפוּאָה. הַגָּה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם אַחֵר לַעֲשׂוֹת. אֲבָל אִם אֵין שָׁם אַחֵר לַעֲשׂוֹת וְהוּא מִצְטַעֵר, הֲרֵי הוּא מַקִּיזוֹ וְחוֹתֵךְ לוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיַּרְשׁוּהוּ לַעֲשׂוֹת. (גַּם זֶה בַּטּוּר ורמב"ם פ"ב מַמְרִים).

הָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, אֲפִלּוּ נִגְמַר דִּינָם לַהֲרִיגָה וְיוֹצְאִים לֵהָרֵג, אָסוּר לוֹ לְהַכּוֹתָם וּלְקַלְּלָם. וְאִם הִכָּה אוֹתָם אוֹ קִלְּלָם פָּטוּר. וְאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, הֲרֵי זֶה חַיָּב וְנֶהֱרָג עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצְאִין לֵהָרֵג.

עָבַר אָבִיו אוֹ אִמּוֹ עֲבֵרָה שֶׁלּוֹקִים עָלֶיהָ, וְהָיָה הַבֵּן שָׁלִיחַ לַדַּיָּנִים, לֹא יַכֶּה אוֹתָם. וְכֵן אִם נִתְחַיְּבוּ נִדּוּי, לֹא יְהֵא שָׁלִיחַ לְנַדּוֹתָם. וְלֹא יִרְדֹּף וְלֹא יַכֶּה אוֹתָם בִּשְׁלִיחוּת בֵּית דִּין, אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיִים לְכָךְ וְלֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה.

כָּל הַמְבַזֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים, אֲפִלּוּ בִּרְמִיזָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל אָרוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ (דְּבָרִים כז, טז). וְיֵשׁ לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת עַל זֶה מַכַּת מַרְדוּת וְלַעֲנֹשׁ כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי. הַגָּה: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה לִבְנוֹ בְּבֵית דִּין, אֵינוֹ מַשְׁבִּיעַ בִּשְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַלָּה, שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא לְקַלֵּל אָבִיו, אֶלָּא מַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין בָּהּ אַלָּה (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם).

שְׁתוּקִי (פֵּרוּשׁ שָׁתוּק לִקְרֹא אֶת אָבִיו בְּשֵׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק עֲשָׂרָה יוּחֲסִין אֵיזֶהוּ שְׁתוּקִי, כָּל שֶׁמַּכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו), חַיָּב עַל הַכָּאַת וְקִלְלַת אִמּוֹ וְאֵינוֹ חַיָּב עַל אָבִיו. אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְדְּקָה אִמּוֹ וְאָמְרָה: בֶּן פְּלוֹנִי הוּא, אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עַל פִּיהָ.

בְּנוֹ מֵהַשִּׁפְחָה אוֹ מֵהַכּוּתִית אֵינוֹ חַיָּב לֹא עַל אָבִיו וְלֹא עַל אִמּוֹ. וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁלֵּדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה.

גֵּר אָסוּר לְקַלֵּל אָבִיו הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּלְהַכּוֹתוֹ. וְלֹא יְבַזֶּהוּ, שֶׁלּא יֹאמְרוּ: בָּאנוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. אֲבָל עֶבֶד שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר אֵין לוֹ יִחוּס, וַהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו לְכָל דָּבָר.