שולחן ערוך בספריא
  1. א
    מַתִּירִין שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם. (כֵּן נָהֲגוּ עַל פִּי ש"ס וּפוֹסְקִים עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף). הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁאַל עָלָיו לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא מִדֹּחַק. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ר"ג (הַגְּאוֹנִים וְעוֹד פּוֹסְקִים) כָּל נֶדֶר שֶׁיֵּשׁ בְּהַתָּרָתוֹ נִדְנוּד עֲבֵרָה אֵין לְהַתִּירוֹ (הר"ד כֹּהֵן וריב"ש סי' תל"ב). יֵשׁ אוֹמְרִים כָּל מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לִמְכֹּר חֵפֶץ פְּלוֹנִי, וְעָבַר וּמְכָרוֹ, אֵין בִּמְכִירָתוֹ כְּלוּם, הוֹאִיל וְעָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ. (בְּמָרְדְּכַי הַגָּהוֹת דִּשְׁבוּעוֹת).