א
שְׁנַיִם שֶׁהֵם שֻׁתָּפִים בְּחָצֵר וְנָדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, אִם יֵשׁ בּוֹ דִּין חֲלוּקָהּ חָל הַנֶּדֶר, וַאֲסוּרִין לִכָּנֵס בּוֹ עַד שֶׁיַּחְלְקוּ וְיִכָּנֵס כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֶחָד מֵהֶם הִדִּיר לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק מִנְּכָסָיו, שֶׁאָסוּר לִכָּנֵס בּוֹ (ד"ע וּמַשְׁמָעוּת ר' יְרוּחָם). וְאִם אֵין בּוֹ דִּין חֲלוּקָהּ, לֹא חָל הַנֵּדֶר, וּמֻתָּרִין לִכָּנֵס בּוֹ, בֵּין אִם הִדִּירוּ זֶה אֶת זֶה אוֹ שֶׁהִדִּיר אֶחָד מֵהֶם לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק מִנְּכָסָיו. וְדַוְקָא כְּשֶׁאוֹתוֹ מִן הַשּׁוּק שֶׁהוּא מֻדָּר נִכְנַס לְצֹרֶךְ הַשֻּׁתָּף, בֵּין שֶׁהוּא צָרִיךְ לַשֻּׁתָּף בֵּין שֶׁהַשֻּׁתָּף צָרִיךְ לוֹ, אֲבָל לִכָּנֵס בּוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַשֻּׁתָּף, אָסוּר. הַגָּה: וְכֵן הַדִּין בִּשְׁנַיִם שֶׁהָיָה לָהֶם יַחַד מָקוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: חֶלְקֵי יְהֵא לְ ךָ הֶקְדֵּשׁ, דְּמֵאַחַר דְּקָאָמַר לְ ךָ הֶקְדֵּשׁ, וַדַּאי כַּוָּנָתוֹ לְאָסְרוֹ עָלָיו. אֲבָל אִם אָמַר: יְהֵא הֶקְדֵּשׁ, וְלֹא אָמַר: לְ ךָ, לֹא כִּוֵּן אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לָעֲנִיִּים, וּמֻתָּר חֲבֵרוֹ לֵהָנוֹת וְלֵישֵׁב עָלֶיהָ (בֵּית יוֹסֵף סִימָן רכ"א בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א). וְהוּא הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּדָבָר הַמִּטַּלְטֵל, אִם יֵשׁ בּוֹ דִּין חֲלוּקָה אֲסוּרִים בּוֹ. וְאִם אֵין בּוֹ דִּין חֲלוּקָה, מֻתָּרִין בּוֹ (טח"מ סִימָן ק"פ).