יורה דעה סימן כב

בְּעוֹף צָרִיךְ לִשְׁחֹט הַוְּרִידִין (פי' חוּטִים שֶׁמֵּהֶן יוֹצֵא הַדָּם וינ"י בלע"ז), אוֹ לְנַקְּבָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְפַרְכֵּס שֶׁעֲדַיִן הַדָּם חַם, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא וְלֹא יִתְקָּרֵר בְּתוֹכוֹ; וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן, לֹא יִצְּלֶנּוּ שָׁלֵם, וְאִם צְלָאוֹ שָׁלֵם, יַשְׁלִיךְ הַוְּרִידִין וְיַחְתֹּךְ סְבִיבָם כְּדֵי נְטִילָה, שֶׁהוּא כְּעֹבִי אֶצְבַּע. הַגָּה: וְאִם נִמְלַח כָּךְ, מְסִירִין אַחַר כָּךְ הַחוּטִין וְשָׁרֵי (ועי' ס"ק ו') ; וְיֵשׁ מַחֲמִירִים לִקְלֹף סְבִיב הַחוּטִין (אָגוּר בְּשֵׁם מהר"י מוּלִין) ; וְאִם בִּשְּׁלוֹ שָׁלֵם, מְחַטֵּט וּמְנַקֵּר הַחוּטִים; וְהַשְּׁאָר, אִם יֵשׁ בְּכָל מַה שֶׁבַּקְּדֵרָה כְּדֵי לְבַטֵּל הַדָּם שֶׁבְּכָל הַחוּטִין בס', מֻתָּר. הַגָּה: וְאִם הֵסִירוּ הָרֹאשׁ מִמֶּנּוּ, לֹא מִקְרֵי שָׁלֵם (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י וְאָגוּר וּתְשׁוּבַת מַהֲרִי"ל סִימָן נ"ז ע"ש) ; וְלָכֵן נָהֲגוּ לַהֲסִירוֹ מִן הָעוֹפוֹת הַשְּׁלֵמוֹת; וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע"ו אִם לֹא נִשְׁחֲטוּ הַוְּרִידִין.