שולחן ערוך בספריא
  1. א
    כְּשֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ, כְּשֶׁעוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ, תְּבָרֵךְ: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה, וְתִפְשֹׁט חֲלוּקָהּ וְתִטְבֹּל; וְאִם לֹא בֵּרְכָה אָז, תְּבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם; וְאִם הֵם צְלוּלִים, עוֹכַרְתָּן בְּרַגְלֶיהָ וּמְבָרֶכֶת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּבָרֵךְ עַד אַחַר הַטְּבִילָה (טוּר בְּשֵׁם בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת וְהוּא בה"ג דַּף פ"ה ע"ב וְרַשִׁ"י וְרָאָבָ"ן סִימָן שכ"ח וְש"ד), וְכֵן נוֹהֲגִים שֶׁלְּאַחַר הַטְּבִילָה, בְּעוֹדָהּ עוֹמֶדֶת תּוֹךְ הַמַּיִם, מְכַסֵּית עַצְמָהּ בְּבִגְדָהּ אוֹ בַּחֲלוּקָהּ, וּמְבָרֶכֶת.