יורה דעה סימן יט

הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיְּבָרֵךְ קֹדֶם: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה; וְאִם שָׁחַט וְלֹא בֵּרַךְ, כְּשֵׁרָה. הַגָּה: וְאִם שָׁחַט דָּבָר דְּאִתְיְלִיד בּוֹ רִעוּתָא וְצָרִיךְ בְּדִיקָה, יִשְׁחֲטֶנּוּ בְּלֹא בְּרָכָה, וּכְשֶׁיִּמָּצֵא כָּשֵׁר מְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לַשְּׁחִיטָה (בְּאוֹר זָרוּעַ הִלְכוֹת כִּסוּי דְּלָא כרש"י בִּתְשׁוּבָה). וְאִם שָׁחַט בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, שֶׁהוּא מָקוֹם מְטֻנָּף, יְבָרֵךְ בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְשָׁם, וְלֹא יְדַבֵּר עַד אַחַר הַשְּׁחִיטָה. (הַגָּהוֹת שְׁחִיטוֹת יְשָׁנִים בְּשֵׁם אֲגֻדָּה).

שָׁחַט בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת, בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּן.

שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִין שְׁנֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, יָכוֹל לְבָרֵךְ הָא' לְהוֹצִיא חֲבֵרוֹ; וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לָצֵאת.

צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלְּדַבֵּר בֵּין בְּרָכָה לַשְּׁחִיטָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִצָּרְכֵי הַשְּׁחִיטָה; וְאִם דִּבֵּר, צָרִיךְ לְבָרֵךְ פַּעַם אַחֶרֶת. אֲבָל מֻתָּר לְדַבֵּר בֵּין הַשְּׁחִיטָה לַכִּסּוּי (מָרְדְּכַי פכ"ה בְּשֵׁם סה"ת), וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְדַבֵּר (ת"ה אֲשֵׁרִי תא"ו נט"ו ור' יְרוּחָם וְאֲגֻדָּה).

אִם רוֹצֶה לִשְׁחֹט הַרְבֵּה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בֵּין שְׁחִיטָה לִשְׁחִיטָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִצָּרְכֵי הַשְּׁחִיטָה; וְאִם דִּבֵּר, צָרִיךְ לְכַסוֹת דַּם שְׁחִיטָה רִאשׁוֹנָה וּלְבָרֵךְ פַּעַם אַחֶרֶת עַל הַשְּׁחִיטָה, אֲבָל עַל כִּסוּי שֵׁנִי לֹא יְבָרֵךְ. הַגָּה: מִשּׁוּם דִּשְׁחִיטָה לָא הָוֵי הֶפְסֵק; אֲבָל אִם שָׂח בֵּינְתַיִם, הָוֵי הֶפְסֵק וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. (כָּל בּוֹ וְאשר"י וְכָל הַפּוֹסְקִים). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּשִׂיחָה בֵּין שְׁחִיטָה לִשְׁחִיטָה לָא הָוֵי הֶפְסֵק.

הַמְבָרֵךְ עַל דַּעַת לִשְׁחֹט חַיָּה אַחַת, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לוֹ יוֹתֵר, יְכַסֶה דַּם הָרִאשׁוֹן וִיבָרֵךְ עָלָיו, וִיבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה הַשְׁנִיָּה וְלֹא עַל הַכִּסוּי; וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהֱבִיאוּם לוֹ קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ עַל כִּסוּי הָרִאשׁוֹנָה (ד"ע ורש"ל סכ"ה סעיף ח'). הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הֵבִיאוּ לוֹ מִמִּין הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁחַט, אֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹת הָרִאשׁוֹנָה וּלְבָרֵךְ עַל שְּׁחִיטָה שְׁנִיָּה (טוּר בְּשֵׁם בַּעַל הֲלָכוֹת) וְכֵן עִקָּר וְעַיֵּן בא"ח סִימָן ר"ו.

הָיוּ לְפָנָיו הַרְבֵּה לִשְׁחֹט, וּבֵרַךְ עַל הַשְּׁחִיטָה, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לוֹ עוֹד, אִם כְּשֶׁמְּבִיאִים לוֹ הָאַחֲרוֹנוֹת יֵשׁ עֲדַיִן לְפָנָיו מֵאוֹתָם שֶׁהָיוּ לְפָנָיו כְּשֶׁבֵּרַךְ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ; וְאִם לָאו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת בְּרָכָה עַל כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לוֹ.

הָיָה שׁוֹחֵט חַיָּה אוֹ עוֹף וְדַעְתּוֹ לִשְׁחֹט עוֹד, וְשָׁכַח וְכִסָה וּבֵרַךְ, כְּשֶׁחוֹזֵר לִשְׁחֹט אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה, שֶׁאֵין הַכִּסוּי הֶפְסֵק. הַגָּה: וְכֵן הַדִּין אִם שָׁחַט חַיָּה (אוֹ עוֹף) וְרוֹצֶה לִשְׁחֹט בְּהֵמָה, מְכַסֶּה דַּם הַחַיָּה וְיִשְׁחֹט הַבְּהֵמָה בְּלֹא בְּרָכָה (כָּל בּוֹ).