יורה דעה סימן קנו

אָסוּר לְאִישׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאָה, מִשּׁוּם לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר (דְּבָרִים כב, ה), אֶלָּא אִם כֵּן מִשּׁוּם רְפוּאָה, כְּגוֹן שֶׁחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, אוֹ שֶׁמְּסַפֵּר עַצְמוֹ, אוֹ אִם מִסְתַּפֵּר מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. וּכְדֵי לֵרָאוֹת אָדָם חָשׁוּב, מֻתָּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאָסוּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה הַיְנוּ דַּוְקָא בְּמָקוֹם דְּאֵין דֶּרֶךְ לִרְאוֹת בְּמַרְאָה רַק נָשִׁים, וְאִית בֵּיהּ מִשּׁוּם לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר (דְּבָרִים כב, ה) אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ הָאֲנָשִׁים לִרְאוֹת גַּם כֵּן בְּמַרְאָה, מֻתָּר. (ר"ן פא"מ). וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, אִם עוֹשֶׂה לִרְפוּאָה שֶׁמֵּאִיר עֵינָיו, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לְהָסִיר הַכְּתָמִים מִפָּנָיו אוֹ נוֹצוֹת מֵרֹאשׁוֹ, שָׁרֵי. (סְמַ"ג בְּשֵׁם הר"ר זֶעְלְקִיל). וְכֵן נָהֲגוּ. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קפ"ב.