א
הַשּׁוֹלֵחַ בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים כֵּלִים הַמְיֻחָדִים לְיַיִן, צָרִיךְ לְהַחְתִּימָם בְּחוֹתָם אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר אִם הִכְנִיס בָּהֶם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יַיִן, וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּצְרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. הַגָּה: וְאִם עָבַר וּשְׁלָחָם בְּלֹא חוֹתָם, יֵשׁ לְהַכְשִׁירוֹ כְּפִי עִנְיַן הַהֶכְשֵׁר אִם הָיָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים (טוּר ועי' ס"ק ג'), אֲבָל אִם כְּבָר עָבַר וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵין לֶאֱסֹר בְּדִיעֲבַד וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכ"ב. וְאִם הֵם חָבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתָן בְּבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֻמָּן יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, לְתַקְּנָם, דְּבִכְלִי גָּדוֹל כָּזֶה אֵין רְגִילִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְפִי שָׁעָה.
