חושן משפט סימן סט

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, גּוֹבֶה מִנִּכְסֵי בְּנֵי חוֹרִין. בֵּין שֶׁכָּתַב: אֲנִי פְּלוֹנִי הַבָּא עַל הֶחָתוּם מוֹדֶה שֶׁאֲנִי חַיָּב לִפְלוֹנִי מָנֶה, וְחָתַם לְמַטָּה; בֵּין שֶׁכָּתוּב בִּכְתַב יָד אַחֵר, וְהוּא חָתַם לְמַטָּה. וְהוּא הַדִּין אִם לֹא חָתַם לְמַטָּה, אֶלָּא כָּתַב: אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי חַיָּב לְךָ מָנֶה. אֶלָּא שֶׁבָּזֶה יֵשׁ חִלּוּק, כְּשֶׁחָתַם לְמַטָּה, אֲפִלּוּ כָּל הָעֶלְיוֹן כְּתַב יָד אַחֵר, גּוֹבֶה. אֲבָל כְּשֶׁחָתַם שְׁמוֹ לְמַעְלָה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַכֹּל בִּכְתִיבַת יָדוֹ, דְּשֶׁמָּא חָתַם שְׁמוֹ בְּרֹאשׁ הַמְגִלָּה, וּמְצָאוֹ אַחֵר וְכָּתַב תַּחְתָּיו. אֲבָל כְּשֶׁהַכֹּל הוּא כְּתַב יָדוֹ לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְזִיּוּפֵי, אֲפִלּוּ לֹא כָּתַב שְׁמוֹ, אֶלָּא שֶׁכָּתַב: אֲנִי חַיָּב לִפְלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא כְּתַב יָדוֹ, חַיָּב. לְפִיכָךְ, הַפִּתְקוֹת שֶׁהַשֻּׁתָּפִים מוֹצִיאִים זֶה עַל זֶה, הוֹאִיל וְהוּא כְּתַב יָדָם, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ חֲתִימָה כְלָל, אֶלָּא: קִבַּלְתִּי בְּיוֹם פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ, גּוֹבִין בּוֹ מִבְּנֵי חוֹרִין, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. הַגָּה: אֲפִלּוּ כָּתַב לוֹ בִּכְתָב יָדוֹ: חֲתִימַת יָדִי דִלְמַטָּה תָּעִיד עָלַי כְּמֵאָה עֵדִים, אֲפִלּוּ הָכִי לָא הָוֵי רַק כִּשְׁאַר כְּתִיבַת יָד (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן ר"א).
  2. ב
    אֲפִלּוּ נִתְקַיֵּם בְּבֵית דִּין שֶׁהוּא כְּתָב יָדוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא דִּין מִלְוֶה עַל פֶּה בְּעֵדִים, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא מִן הַיּוֹרְשִׁים וְלֹא מִן הַלָּקוֹחוֹת, אֶלָּא מִמֶּנּוּ, אִם הוֹדָה שֶׁלֹּא פָרַע. אֲבָל אִם טוֹעֵן: פָּרַעְתִּי, נֶאֱמָן, וְנִשְׁבַּע הֶסֵת וְנִפְטָר. וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: שְׁטָרְךָ בְּיָדִי מַאי בָּעֵי, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַנִּיחוֹ בְּיָדוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שְׁטָר גָּמוּר, וְאִם מוֹדֶה לוֹ מִקְצָת, נִשְׁבָּע שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא. וְאִם כָּפַר וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ כְּתָב יָדוֹ, אִם נִתְקַיֵּם בְּבֵית דִּין, אוֹ שֶׁעֵדִים מְעִידִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדוֹ, הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם. וְאִם לָאו, נִשְׁבָּע הֶסֵת, וְנִפְטָר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: פָּרַעְתִּי, עַל כְּתִיבַת יָדוֹ (טוּר בְּשֵׁם הרמ"ה וְהַמַּגִּיד פי"א מֵהִלְכוֹת מַלְוֶה וְנ"י סוֹף פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק ג"פ). וְאֵין לַדַּיָּן בָּזֶה אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת (רִיבָ"שׁ סִימָן תנ"ד). וְאִם טוֹעֵן וְאוֹמֵר: אֱמֶת כִּי הִיא חֲתִימָתִי אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא חָתַמְתִּי עַל הוֹדָאַת הַלְוָאָה אֶלָּא שָׁכַחְתִּי וְחָתַמְתִּי שְׁמִי בְּסוֹף מְגִלָּה וְאֶפְשָׁר שֶׁמְּצָאָהּ זֶה וְכָתַב עָלֶיהָ, הַגָּה: וְלֹא מְהַנֵּי טַעֲנָה זוֹ אֶלָּא בְּטוֹעֵן וַדַּאי: לֹא חָתַמְתִּי שְׁמִי מֵעוֹלָם, אֲבָל אִם טוֹעֵן טַעֲנַת שֶׁמָּא, לֹא מְהַנֵּי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתְּרוּמוֹת), אוֹ שֶׁטּוֹעֵן: אֲמָנָה הָיְתָה הוֹדָאָתִי זֹאת בֵּינִי לְבֵינוֹ אֲבָל לֹא לָוִיתִי הַלְוָאָה זוֹ מֵעוֹלָם, נֶאֱמָן בְּהֶסֵת, בְּמִגּוֹ שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה אוֹמֵר: פָּרַעְתִּי. וְאִם כָּתוּב בּוֹ נֶאֱמָנוּת, אִם נִתְקַיְּמָה חֲתִימָתוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: פָּרַעְתִּי, שֶׁאִלּוּ פְרָעוֹ לֹא הָיָה מַנִּיחוֹ בְּיָדוֹ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת. וְאִם לֹא נִתְקַיְּמָה חֲתִימָתוֹ, וְטָעַן: פָּרַעְתִּי, נֶאֱמָן בִּשְׁבוּעַת הֶסֵת. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קכ"ו סָעִיף י"ג וְי"ד אִם נֶאֱמָן לוֹמַר: טָעִיתִי, בְּמִגּוֹ דְפָרַעְתִּי.
  3. ג
    כְּתַב יָדוֹ שֶׁהֶחְתִּים עֵדִים אַחַר חֲתִימָתוֹ, לֹא לְקַיֵּם הַחֲתִימָה אֶלָּא לְקַיֵּם הָעִנְיָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: פָּרַעְתִּי.
  4. ד
    פִּנְקָס שֶׁחָתְמוּ עָלָיו בַּעֲלֵי הַדָּבָר, וְהֶחֱתִימוּ עֵד אֶחָד עִמָּהֶם, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: פָּרַעְתִּי, כָּל זְמַן שֶׁהַפִּנְקָס בְּיָד חֲבֵרוֹ.
  5. ה
    הוֹצִיא כְּתַב יָד הַלּוֶֹה עַל יוֹרְשָׁיו, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדִים שֶׁהוּא כְּתַב יַד אֲבִיהֶם, אָנוּ טוֹעֲנִים לָהֶם שֶׁהוּא פָּרוּעַ, וּפְטוּרִים אַף מִשְּׁבוּעַת הַיּוֹרְשִׁים; אֲבָל מַחֲרִימִין סְתָם בְּמַעֲמַד הַיּוֹרְשִׁים אִם שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֲבִיהֶם לֹא פְרָעוֹ. הַגָּה: וְכֵן עִקָּר. וּדְלֹא כַּיֵּשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דְּיוֹרְשֵׁי הַלּוֶֹה צְרִיכִין לִשָּׁבַע שֶׁאֵין יוֹדְעִים שֶׁאֲבִיהֶן נִשְׁאַר חַיָּב לוֹ (טוּר בְּשֵׁם הַתְּרוּמוֹת). וּמִכָּל מָקוֹם, נָהֲגוּ בְּדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים לְהַחֲמִיר עַל הַיּוֹרְשִׁין לִשָּׁבַע, אִם יֵשׁ קְצָת רַגְלַיִם לַדָּבָר וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם חַיָּב לוֹ (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן רמ"ח). וְאִם הוּא תּוֹךְ הַזְּמַן, אוֹ שֶׁהוֹדָה הַחַיָּב וְצִוָּה בְּחָלְיוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ כָּךְ וְכָךְ, בִּכְתָב יָדוֹ, אוֹ שֶׁנִּדּוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ וְלֹא נָתַן, הוֹאִיל וּמוֹדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָד אֲבִיהֶם, אוֹ שֶׁנִּתְקַיֵּם כְּתָב יָד אֲבִיהֶם, גּוֹבֶה מֵהֶם (עי' טוּר וב"י). וְאִם אֵין מוֹדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָד אֲבִיהֶם, וְגַם לֹא נִתְקַיֵּם כְּתָב יָד אֲבִיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תּוֹךְ הַזְּמָן, פְּטוּרִים; (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ) אֲבָל מַחֲרִימִין סְתָם בְּמַעֲמַד הַיּוֹרְשִׁים אִם שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֲבִיהֶם חַיָּב חוֹב זֶה וְלֹא פְרָעוֹ. הַגָּה: מִיהוּ, אִם נִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, אֵין לְחַלֵּק, וּבְכָל עִנְיָן חַיָּב לְשַׁלֵּם (בֵּית יוֹסֵף וד"ע).
  6. ו
    אִם רְאוּבֵן הוֹצִיא פְּסָק עַל יוֹרְשֵׁי שִׁמְעוֹן, שֶׁאֲבִיהֶם נִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה עַל עֵסֶק תְּבִיעַת מָמוֹן, וְהֵם אוֹמְרִים: שֶׁמָּא נִשְׁבַּע לְךָ אוֹ פָּרַע לְךָ, פְּטוּרִים אַף בְּלֹא שְׁבוּעָה, אֶלָּא מַחֲרִימִים סְתָם בְּמַעֲמַד הַיּוֹרְשִׁים: