חושן משפט סימן נז

אָסוּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא הַדִּין שְׁטָר שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל ע"ח). וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַחֲזִיר שְׁטָר פָּרוּעַ, רָאוּי לְנַדּוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ; וְאֵין לוֹ לְעַכֵּב הַשְּׁטָר בִּשְׁבִיל פְּשִׁיטֵי דְסַפְרָא. הַגָּה: וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין הַלּוֶֹה נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר הַשְּׁטָר, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ (בֵּית יוֹסֵף בְּסִימָן ס"א בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר שֶׁל מָנֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חֲמִשִּׁים, וְהוּא שֶׁיִּכְתֹּב שׁוֹבָר עַל גַּבָּיו מִמַּה שֶׁנִּפְרַע, אוֹ יִכְתֹּב שׁוֹבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְיִמְסְרֶנּוּ לַלּוֶֹה.

שְׁטָר שֶׁלָּוָה בּוֹ וּפְרָעוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ח. וְאִם אָמַר לוֹ הַלּוֶֹה: פָּרַעְתִּי, וְהֵשִׁיב הַמַּלְוֶה: כֵּן הָיָה אֲבָל הֶחֱזַרְתִּים לְךָ, הֲרֵי מוֹדֶה שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה בּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: הֶחֱזַרְתִּים לְךָ שֶׁתַּחֲלִיפֵם לִי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ הַמָּעוֹת יוֹצְאִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק, הַשְּׁטָר קַיָּם: