שולחן ערוך בספריא
  1. א
    שְׁטָר בְּעֵדִים שֶׁכָּתוּב בּוֹ: אֲנִי פְּלוֹנִי לָוִיתִי מִמְּךָ מָנֶה, כָּל הַמּוֹצִיאוֹ גּוֹבֶה בּוֹ. אֲבָל אִם אֵין בּוֹ עֵדִים, אֶלָּא שֶׁהוּא כְּתַב יָדוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן לוֹמַר: פָּרַעְתִּי, נֶאֱמָן לוֹמַר: לֹא לָוִיתִי מִמְּךָ אֶלָּא מֵאַחֵר וְנָפַל מִמֶּנּוּ וּמְצָאָתוֹ. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין פְּסַק דִּין שֶׁכָּתוּב בּוֹ: פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב לִכְנֶגְדּוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם לְמִי שֶׁמּוֹצִיאוֹ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק ג"פ וּפִסְקֵי רֶקַנַּטִי סִימָן תל"ז וּתְשׁוּ' מַהֲרַ"ם ד"פ סִימָן תקכ"א). וְכֵן שְׁטָר שֶׁכָּתוּב (בּוֹ): פְּלוֹנִי חַיָּב לִפְלוֹנִי אוֹ לְכָל מִי שֶׁמּוֹצִיאוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם לְכָל מִי שֶׁמּוֹצִיאוֹ. וְדַוְקָא שֶׁבָּא מֵחֲמַת אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, אֶלָּא אִם כֵּן כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ: בֵּין בָּא מֵחֲמָתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא מֵחֲמָתוֹ (ר"י נ"ו ח"ה). וְאִם נִכְתַּב שׁוֹבָר מִשּׁוּם אָדָם עַל שְׁטַר זֶה אַחַר כָּךְ, שׁוּם אָדָם לֹא יוּכַל לִגְבּוֹת בּוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק ג"פ בְּשֵׁם הָר"מ וְהָרִיטְבָ"א). וְאִם כָּתַב בַּשְּׁטָר שֶׁמְּשַׁעְבֵּד עַצְמוֹ נֶגֶד הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עָלָיו, אַף עַל גַּב שֶׁיָּדוּעַ שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב לוֹ מֵעוֹלָם, מִכָּל מָקוֹם חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ, דַּהֲרֵי מִכָּל מָקוֹם נִשְׁתַּעְבֵּד נֶגְדּוֹ (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל ס"ח סִימָן ט' וְי"א), וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן מ'. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ס"א סָעִיף י'.