שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְקִירָם; לְפִי שֶׁאֵינָם דּוֹמִים לְבוֹר, שֶׁהֲרֵי אֵין תְּחִלָּתָן לְהַזִּיק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיָה לוֹ פְּנַאי לְסַלְּקָן וְלֹא הִפְקִירָן, חַיָּב (טוּר ס"א). וְאִם הָיוּ רְעוּעִין, בֵּית דִּין קוֹבְעִים לוֹ זְמַן וְדַוְקָא שֶׁהִתְרוּ בוֹ בֵּית דִּין, אֲבָל בְּלֹא בֵּית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו אֵינוֹ כְּלוּם; מִיהוּ, אִם חָפַר בַּכֹּתֶל וְגָרַם לְהַפִּילוֹ, חַיָּב בְּנִזָּקִין דְּהָוָה לֵהּ חִצָּיו מַמָּשׁ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א), לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל. וְכַמָּה הַזְּמָן, ל' יוֹם. וְאִם הַדָּבָר נָחוּץ וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיַּזִּיק לַאֲחֵרִים, אֵין נוֹתְנִין לוֹ זְמַן רַק כּוֹפִין אוֹתוֹ לְסַלֵּק הֶזֵּיקוֹ מִיָּד (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רִיטְבָ"א). נָפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, פָּטוּר; לְאַחַר הַזְּמַן חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁהָה אוֹתָם. הַגָּה: וְכָל זֶה כְּשֶׁבְּנָאָהּ מִתְּחִלָּתוֹ כָּרָאוּי, אֲבָל אִם לֹא בְנָאָהּ כָּרָאוּי וּמֵחֲמַת זֶה נָפַל הַכֹּתֶל, חַיָּב בְּנִזְקָה (תוס' הַמַּגִּיד פי"ג דְּנִזְקֵי מָמוֹן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם נל"א ח"א).