חושן משפט סימן שנט - שולחן ערוך

א

אָסוּר לִגְזֹל אוֹ לַעֲשֹׁק אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין מִגּוֹי; וְאִם הוּא דָּבָר דְּלֵיכָּא מַאן דְּקָפִּיד בֵּהּ, שָׁרִי; כְּגוֹן לִטֹּל מֵהַחֲבִילָה אוֹ מֵהַגָּדֵר לַחֲצוֹץ בּוֹ שִׁנָּיו; וְאַף זֶה אוֹסֵר בַּיְרוּשַׁלְמִי, מִמִּדַּת חֲסִידוּת.

ב 1

אָסוּר לִגְזֹל, אֲפִלּוּ עַל מְנַת לְשַׁלֵּם דָּבָר יָפֶה מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהַיְנוּ אִם אֵין הַתַּשְׁלוּמִין בְּעַיִן, שֶׁאִם הֵם בְּעַיִן כֵּיוָן שֶׁהֵם יָפִים מֵהַדָּבָר שֶׁלּוֹקֵחַ זְכוּת הוּא (לָהֶם) [לוֹ] וִיזַכֶּה אוֹתָם לַבְּעָלִים עַל יְדֵי אַחֵר.

ג 2

כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נַפְשׁוֹ.

ד

אֲפִלּוּ הוּא בְּסַכָּנַת מָוֶת וְצָרִיךְ לִגְזֹל אֶת חֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִקָּחֶנּוּ אֶלָּא עַל דַּעַת לְשַׁלֵּם. (וְע"ל סִימָן ש"פ ס"ג).

ה

אֲפִלּוּ הַלּוֹקֵחַ בִּשְׁאִילָה, שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים, נִקְרָא גַּזְלָן.

ו

הַחוֹטֵף מַשְׁכּוֹן מִיַּד הַלּוֶֹה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִכְנַס לְתוֹךְ בֵּית חֲבֵרוֹ וּמִשְׁכְּנוֹ.

ז

אֵיזֶהוּ גַזְלָן, הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן הָאָדָם בְּחָזְקָה, כְּגוֹן שֶׁחָטַף מִיָּדוֹ מִטַּלְטְלִים, אוֹ שֶׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹּא לִרְצוֹן הַבְּעָלִים וְנָטַל מִשָּׁם כֵּלִים, אוֹ שֶׁתָּקַף בְּעַבְדּוֹ אוֹ בִּבְהֶמְתּוֹ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

ח

אֵיזֶהוּ עוֹשֵׁק, זֶה שֶׁבָּא מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, וְכֵיוָן שֶׁתְּבָעוּהוּ כָּבַשׁ הַמָּמוֹן בְּחָזְקָה וְלֹא הֶחֱזִירוֹ; כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ הַלְוָאָה אוֹ שְׂכִירוּת, וְהוּא תוֹבְעוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אַלָּם וְקָשֶׁה.

ט

הַכּוֹפֶה אֶת חֲבֵרוֹ לִמְכֹּר אֶת שֶׁלּוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דָּמָיו, אָסוּר, אֲבָל אֵין לוֹ דִּין גַּזְלָן לִפָּסֵל מִדְּאוֹרַיְתָא, אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

י 1

כָּל הַחוֹמֵד עַבְדּוֹ אוֹ אֲמָתוֹ, אוֹ בֵּיתוֹ אוֹ כֵּלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ כָּל דָּבָר שְׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּקְנֵהוּ מִמֶּנּוּ, וְהִכְבִּיד עָלָיו רֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַחְמֹד (שְׁמוֹת כ, יד). כָּל הַמִּתְאַוֶּה בֵּיתוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ אֵיךְ יִקְנֶה דָּבָר זֶה וְנִפְתֶּה בְּלִבּוֹ בַּדָּבָר, עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל לֹא תִתְאַוֶּה (דְּבָרִים ה, יח), וְאֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד.

יא

הַתַּאֲוָה מֵבִיא לִידֵי חִמּוּד, וְהַחִמּוּד מֵבִיא לִידֵי גָזֵל; שֶׁאִם לֹא רָצוּ הַבְּעָלִים לִמְכֹּר אַף עַל פִּי שֶׁהִרְבָּה לָהֶם בְּדָמִים וְהִפְצִיר בְּרֵעִים, יָבֹא לִידֵי גָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחָמְדוּ בָתִּים וְגָזָלוּ (מִיכָה ב, ב). וְאִם עָמְדוּ הַבְּעָלִים בְּפָנָיו לְהַצִּיל מָמוֹנָם אוֹ מְנָעוּהוּ מִלִּגְזֹל יָבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, צֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה אַחְאָב וְנָבוֹת.

יב

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהַמִּתְאַוֶּה עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד. וְהַקּוֹנֶה דָּבָר שֶׁהִתְאַוָּה בְּהֶפְצֵר שֶׁהִפְצִיר בַּבְּעָלִים עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא תַחְמֹד (שְׁמוֹת כ, יד) וְלֹא תִתִאַוֶּה (דְּבָרִים ה, יח) וְאִם גָּזַל, עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין: