א
אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל, אֲפִלּוּ שָׁאַל סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בִּשְׁאִילָתוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל לַאֲחֵרִים; וְאִם הִשְׁאִיל לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ נִתְקַלְקֵל מֵחֲמַת הַמְּלָאכָה שֶׁשָּׁאֲלוֹ בִּשְׁבִילָהּ, חַיָּב, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ רְאָיָה שֶׁיָּכוֹל לִפָּטֵר בָּהּ אִלּוּ הָיָה בְיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ" א (סָעִיף כ"ו). הַגָּה: מִיהוּ, דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַבְרִיחַ וְלִכְפֹּר בּוֹ, כְּגוֹן בַּיִת אוֹ סְפִינָה, מֻתָּר לְהַשְׁאִיל (תְּשׁוּבוֹת רַשְׁבָּ"א אֶלֶף נ"ג וְאֶלֶף קמ"ה). וע"ל סִימָן שט"ז.
