א
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן וְאֵין לוֹ בְּקוֹרַת שִׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְלֹא בִּשְׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֵאֲלֵיהֶם בַּשָּׂדֶה; אֲבָל מְחַשְּׁבִים לוֹ מְקוֹם הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ הָיָה בָּהֶם אוֹתָהּ זֶרַע שֶׁזָּרַע בְּכָל הַשָּׂדֶה, וְהוּא שֶׁצָּמְחוּ הָאִילָנוֹת בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִזְרִיעָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הוּא אוֹמֵר דְּגַם הוּא הָיָה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת, צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ מִן הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ נְטָעָן. אֲבָל אִם אוֹמֵר שֶׁיּוֹתֵר הָיָה חָפֵץ לִזְרֹעַ מִלִּטַּע אִילָנוֹת, אִם הָאִילָנוֹת רְאוּיִין לִטַּע בְּמָקוֹם אַחֵר צָרִיךְ לִתֵּן בּוֹ בִּשְׁבִילָם דְּמֵי נְטִיעוֹת הָעוֹמְדִים לִטַּע; וְאִם אֵינָן רְאוּיִן לִטַּע, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים (טוּר ס"ב). אֲבָל אִם יָצְאוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיעָה, אֵין מְחַשְּׁבִים לוֹ כְּלוּם. וְאִם קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, זוֹרְעָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה פִּשְׁתָּן וְיֵשׁ לוֹ בְּקוֹרַת שִׁקְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ:
