א
הַחוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוּרִים חִטִּים, וְלָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִטִּין יָפוֹת, לֹא יֹאמַר לוֹ: הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הַגָּה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁלֹּא שִׁנָּה. אֲבָל שִׁנָּה, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה לְזוֹרְעָהּ חִטִּין וְהוּא יִתֵּן לוֹ שְׂעוֹרִים בַּחֲכִירוּתוֹ, וּזְרָעָהּ שְׂעוֹרִים וְלָקְתָה, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ אֶלָּא קוֹנֶה לוֹ שְׂעוֹרִין מִן הַשּׁוּק (טוּר). חָכַר מִמֶּנּוּ כֶּרֶם בַּעֲשָׂרָה סַלִּים עֲנָבִים וְהִקְרִיסוּ (פֵּרוּשׁ, הֵפִיגוּ טַעֲמָם וְנִתְחַמְּצוּ, וְגִרְסַת רַשִׁ"י דִּכְדּוּם וּפֵירוּשׁ שֶׁהִתְלִיעוּ) אַחַר שֶׁנִּבְצְרוּ, וְכֵן עֳמָרִים שֶׁלָּקוּ אַחַר שֶׁנִּקְצְרוּ, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָן. אֲבָל אִם חֲכָרוֹ בַּעֲשָׂרָה כַדִּים יַיִן, וְהֶחֱמִיץ, חַיָּב לִתֵּן לוֹ יַיִן טוֹב:
