חושן משפט סימן לב

אִם אָמַר רְאוּבֵן בִּפְנֵי עֵדִים שֶׁהוּא חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מָנֶה, לֹא יָעִידוּ בְּבֵית דִּין סְתָם שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מָנֶה, אֶלָּא יֹאמְרוּ דְבָרִים כַּהֲוָיָתָן. לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִפָּטֵר בְּטַעֲנַת מְשַׁטֶּה הָיִיתִי בּוֹ, אוֹ בְטַעֲנַת שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמִי נִתְכַּוַּנְתִּי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ"א, וּבֵית דִּין יַבְחִינוּ הַדְּבָרִים אִם הֵם בְּעִנְיָן שֶׁיּוֹעִילוֹ טְעָנוֹת אֵלּוּ אוֹ לָאו.

הַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהוֹצִיא מָנֶה מֵרְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב לוֹ, אֲבָל אִם הָיָה חַיָּב לוֹ רַק שֶׁאֵלּוּ הָעֵדִים הֵם שַׁקָּרִים, פָּטוּר מִדִּינֵי שָׁמַיִם אֲבָל עוֹבֵר עַל "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שְׁמוֹת כג, ז) (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַכּוֹנֵס בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְכֵן אִם לֹא שְׂכָרָן, אֶלָּא פִּתָּה אוֹתָן בִּדְבָרִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁקֶר (תּוֹסָפוֹת פֶּרֶק הנ"ל). וְכָל זֶה בְּשׂוֹכֵר עֵדוּת שֶׁקֶר לְחַבְרֵהּ, וְהוּא אֵינוֹ מוֹדֶה. אֲבָל אִם שָׂכַר עֵדוּת שֶׁקֶר לְעַצְמוֹ, וְהוֹצִיא מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין, אוֹ שֶׁהַבַּעַל דִּין מוֹדֶה (שם בש"ס), חַיָּב לְהַחֲזִיר לְהוֹצִיא הַגְּזֵלָה מִתַּחַת יָדוֹ (בֵּית יוֹסֵף). וְאִם הוּא אָמַר שֶׁהוּא כַּדִּין, וְהָעֵדִים מוֹדִים שֶׁהֵעִידוּ שֶׁקֶר, הָעֵדִים חַיָּבִים לְשַׁלֵּם (נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרְאָ"ה), כְּדִלְעֵיל סִימָן כ"ט סָעִיף ב' וּכְדִלְקַמָּן סִימָן ל"ח.