חושן משפט סימן רעט

הָאוֹמֵר: זֶה בְּנִי וְזֶה אָחִי, אוֹ: זֶה אֲחִי אָבִי, אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה בַּאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מֻחְזָקִים שֶׁהֵם קְרוֹבָיו, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְיִירָשֶׁנּוּ. בֵּין שֶׁאָמַר כְּשֶׁהוּא בָּרִיא, בֵּין שֶׁאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע. אֲפִלּוּ נִשְׁתַּתֵּק וְכָתַב בִּכְתָב יָדוֹ שֶׁזֶּה יוֹרְשׁוֹ, בּוֹדְקִים אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. הַגָּה: וְנֶאֱמָן עַל כָּל נְכָסִים, בֵּין אֵלּוּ שֶׁהָיוּ לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר כָּךְ, אֲפִלּוּ נְכָסִים שֶׁיִּפְּלוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא גוֹסֵס (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).

הָיִינוּ מֻחְזָקִין בְּזֶה שֶׁהוּא אָחִיו אוֹ בֶּן דּוֹדוֹ, וְאָמַר: אֵינוֹ אָחִי וְאֵינוֹ בֶּן דּוֹדִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן. אֲבָל נֶאֱמָן הוּא עַל מִי שֶׁהֻחְזַק שֶׁהוּא בְּנוֹ לוֹמַר: אֵינוֹ בְּנִי, וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ. וַאֲפִלּוּ הָיוּ לַבֵּן בָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עָלָיו לוֹמַר: אֵינוֹ בְּנִי, לְעִנְיַן יִחוּס, וְאֵין מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ מַמְזֵר עַל פִּיו, נֶאֱמָן הוּא לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה, וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ. הַגָּה: וְאִם מֵת הַבֵּן וְאָמַר עַל בְּנֵי בָנָיו: אֵין אֵלּוּ בְּנֵי בְנִי כִּי לֹא הָיָה אֲבִיהֶן בְּנִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן אַף עַל הַיְרֻשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּנוֹ קַיָּם (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ד' דִּנְחָלוֹת).

הָאוֹמֵר: זֶה בְּנִי, וְחָזַר וְאָמַר: עַבְדִּי הוּא, אֵינוֹ נֶאֱמָן. אָמַר: עַבְדִּי, וְחָזַר וְאָמַר: בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְשַׁמְּשׁוֹ כְּעֶבֶד, נֶאֱמָן, שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר: עַבְדִּי, לוֹמַר שֶׁהוּא לוֹ כְּעֶבֶד. וְאִם הָיוּ קוֹרִים לוֹ עֶבֶד בֶּן אָמָה, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתָם בְּיִחוּד אֶלָּא לַעֲבָדִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן.

הָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית הַמֶּכֶס וְאָמַר: בְּנִי הוּא זֶה, וְחָזַר אַחַר כָּךְ וְאָמַר: עַבְדִּי הוּא, נֶאֱמָן, שֶׁלֹּא אָמַר: בְּנִי, אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מֵהַמֶּכֶס. אֲבָל אִם אָמַר בְּבֵית הַמֶּכֶס: עַבְדִּי הוּא, וְחָזַר וְאָמַר: בְּנִי הוּא, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְהָנֵי מִלֵּי דְּלָא אִתְחַזֵּק אִמֵּהּ בְּבַת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אִתְחַזֵּק אִמֵּהּ בְּבַת יִשְׂרָאֵל לַאו כָּל כְּמִינֵהּ לוֹמַר: עַבְדִּי הוּא.

הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין קוֹרִין לָהֶם אַבָּא פְלוֹנִי וְאִמָּא פְלוֹנִית, שֶׁלֹּא יָבֹא מֵהַדָּבָר תְּקָלָה וְנִמְצָא זֶה הַבֵּן נִפְגָּם. לְפִיכָךְ, אִם הָיוּ הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת חֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר וְיֵשׁ לָהֶם קוֹל, וְכָל הַקָּהָל מַכִּירִים אוֹתָם וְאֶת בָּנָיו וְעַבְדֵי אֲדוֹנֵיהֶם, כְּגוֹן עַבְדֵי הַנָּשִׂיא, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּר לִקְרוֹת לָהֶם אַבָּא וְאִמָּא.

מִי שֶׁהָיָה לוֹ שִׁפְחָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָה בֵּן וְהָיָה נוֹהֵג בּוֹ מִנְהָג בָּנִים, אוֹ שֶׁאָמַר: בְּנִי הוּא וּמְשֻׁחְרֶרֶת הִיא אִמּוֹ, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אוֹ אָדָם כָּשֵׁר שֶׁהוּא בָּדוּק בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוָה, הֲרֵי זֶה יִירָשֶׁנּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נוֹשֵׂא בַּת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקָה שִׁפְחָה בְּפָנֵינוּ. וְאִם מִשְּׁאָר הֶדְיוֹטוֹת הוּא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מֵהַמַּפְקִירִין עַצְמָם לְכָךְ, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת עֶבֶד לְכָל דָּבָר, וְאֶחָיו מֵאָבִיו מוֹכְרִים אוֹתוֹ. וְאִם אֵין לְאָבִיו בֵּן חוּץ מִמֶּנּוּ, אֵשֶׁת אָבִיו מִתְיַבֶּמֶת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת (טוּר). וְעַיֵּן בְּאֶבֶן הָעֵזְר סִימָן קנ"ו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְעִנְיָן מָמוֹן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה (טוּר), וְכֵן נִרְאֶה לִי.