שולחן ערוך בספריא
  1. א
    מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, אִם הָיָה חָכָם אוֹ זָקֵן מְכֻבָּד שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל כֵּלִים אֵלּוּ בְּיָדוֹ, אֵינוֹ חַיָּב לְטַפֵּל בָּהֶם. וְאוֹמֵד דַּעְתּוֹ, אִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ אִם הָיָה מַחֲזִירָן לְעַצְמוֹ, כָּךְ חַיָּב לְהַחֲזִיר שֶׁל חֲבֵרוֹ; וְאִם לֹא הָיָה מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ אֲפִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ, כָּךְ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר.
  2. ב
    הָיָה דַרְכּוֹ לְהַחֲזִיר כֵּלִים כָּאֵלּוּ בַשָּׂדֶה, וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהַחֲזִירָן בָּעִיר, וּמְצָאָן בָּעִיר, אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר. מְצָאָם בַּשָּׂדֶה, חַיָּב לְהַחֲזִיר עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי נִכְנַס בָּהֶם לָעִיר וְאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא יַחֲזִיר בָּעִיר, אֶלָּא יַכְנִיסָה מִן הַשָּׂדֶה לָעִיר וְיַנִּיחֶנָּה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְכֵן אִם מָצָא בְּהֵמָה וְהִכִּישָׁהּ, נִתְחַיֵּב לִטַּפֵּל בָּהּ וּלְהַחֲזִירָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, שֶׁהֲרֵי הִתְחִיל בַּמִּצְוָה.
  3. ג
    הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, מַחֲזִיר אֶת הָאֲבֵדָה בְּכָל מָקוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹסְרִין לְהַחֲזִיר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה לִכָּנֵס לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה יְשַׁלֵּם מִכִּיסוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ סִימָן רע"ב).