חושן משפט סימן רמט

גּוֹי שֶׁאֵינוֹ גֵּר תּוֹשָׁב, אָסוּר לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה. אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מַכִּירוֹ, אוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ בַּדָּבָר מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעֶבֶד אוֹ לְאִשָּׁה, קָנוּ הָאָדוֹן וְהַבַּעַל. הָאָדוֹן קָנָה גַּם הַגּוּף, וְהַבַּעַל לֹא קָנָה אֶלָּא הַפֵּרוֹת, אֲבָל הַגּוּף שֶׁלָּהּ כְּשֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָרֵשׁ, וְנִתְבָּאֵר זֶה בְּטוּר א"ה סִימָן פ"ה.

הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ, קָנָה עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין; וְנִתְבָּאֵר זֶה בְּטוּר יוֹרֶה דֵעָה בְּסִימָן רס"ז.

מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל מַתָּנָה, אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם שֶׁיִּתֵּן לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה" (מִשְׁלֵי טו, כז).