חושן משפט סימן רכו

רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, וּבָא לֵוִי וְהוֹצִיאָהּ מִיַּד שִׁמְעוֹן, אִם רָצָה רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת דִּין עִם לֵוִי, עוֹשֶׂה, וְאֵין לֵוִי יָכוֹל לוֹמַר: מַה לִּי וּלְךָ וַהֲרֵי אֵין עָלֶיךָ אַחֲרָיוּת, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ: אֵין רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה לְשִׁמְעוֹן תַּרְעֹמֶת עָלַי שֶׁהִפְסִיד בִּגְלָלִי. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ בְּמַתָּנָה, לֹא יוּכַל לִטְעֹן בַּעֲדוֹ, דְּהָא לֵיכָּא כָּאן תַּרְעֹמֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א).

רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִשִּׁמְעוֹן בְּאַחֲרָיוּת, וּבָא בַּעַל חוֹב שֶׁל רְאוּבֵן לִטְרֹף אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר עַל שִׁמְעוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת לְשִׁמְעוֹן, אַחֲרָיוּת עַצְמוֹ קִבֵּל שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא הַמּוֹכֵר וְהוּא הַמּוֹצִיא לְעַצְמוֹ. אֲבָל אִם בָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל יַעֲקֹב אָבִיו וּטְרָפָהּ מִיַּד רְאוּבֵן, חוֹזֵר וְגוֹבֶה כָּל הַדָּמִים מִשִּׁמְעוֹן.

הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת דְּנַפְשֵׁהּ. וְדַוְקָא בִּזְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּשְׁעַת מְכִירָה, אֲבָל אִם בָּא לוֹ זְכוּת לְאַחַר מִכָּאן, חוֹזֵר עָלָיו.

אַפּוֹטְרוֹפְּסִים שֶׁמָּכְרוּ בְּנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לָא אַמְרִינָן דְּאַחֲרָיוּת דְּנַפְשַׁיְהוּ קַבִּילוּ.

הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ, וְאַחַר שֶׁקָּנָה הַלּוֹקֵחַ בְּאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנִים בָּהֶם, קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, יָצְאוּ עָלָיו מְעַרְעֲרִין, הֲרֵי זֶה יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶהֱנָה בּוֹ וּבָאוּ הַתּוֹבְעִים. לְפִיכָךְ, יְבַטֵּל הַמִּקָּח וְיַחֲזִיר הַמּוֹכֵר אֶת הַדָּמִים, וְיַעֲשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעֲרִים. וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הַלּוֹקֵחַ כָּל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ דָּשׁ אַמֶּצֶר שֶׁלָּהּ וְעֵרְבוֹ עִם הָאָרֶץ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֶלָּא עוֹשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעֵרִים, וְאִם הוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ בַּדִּין יַחֲזֹר עַל הַמּוֹכֵר, כְּדִין כָּל הַנִּטְרָפִין. הַגָּה: כָּל זֶה מַיְרֵי בְּעִרְעוּר שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר עֲדַיִן לְגַמְרֵי, אֲבָל בֵּית דִּין רוֹאִין שֶׁיֵּשׁ אֲמַתְלָא בְּדִבְרֵי הַמְעַרְעֵר. אֲבָל אִם לֹא יָצָא רַק קוֹל בְּעָלְמָא, אֲפִלּוּ לֹא נִתְקַיֵּם הַמִּקָּח לְגַמְרֵי, לֹא יָכוֹל לְבַטֵּל הַמִּקָּח בִּשְׁבִיל דְּבָרִים בְּעָלְמָא (טוּר). וְאִם חָזַר הַלּוֹקֵחַ מֵחֲמַת עִרְעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּטֵּל הָעִרְעוּר אַחַר כָּךְ, נִתְבַּטֵּל הַמִּקָּח וּשְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזֹר בּוֹ. אִם בָּא עִרְעוּר עַל הַשָּׂדֶה מֵחֲמַת שֶׁהַמּוֹכֵר הָיָה חַיָּב לַאֲחֵרִים, וְהַמּוֹכֵר אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹבְרִים עַל הַחוֹבוֹת, מִקְרֵי עִרְעוּר וְיָכוֹל הַלּוֹקֵחַ לַחֲזֹר בּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לִקְנוֹת דָּבָר וְלִשְׁמֹר שׁוֹבְרוֹ לְעוֹלָם (שָׁם בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).

אָסוּר לִמְכֹּר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטֵל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵסֶק וְדִין, עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָאַחֲרָיוּת עָלָיו, אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מָעוֹתָיו וְיֵרֶד לְדִין וְיִהְיֶה נִתְבָּע מֵאֲחֵרִים: