חושן משפט סימן קצט

יֵשׁ מָעוֹת קוֹנוֹת. כֵּיצַד, הָיוּ לוֹ מָעוֹת בְּיָדוֹ בְּלֹא מִנְיָן וּבְלֹא מִשְׁקָל, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: מְכֹר לִי חֵפֶץ שֶׁלְּךָ בְּמָעוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי, וּלְקָחָם הַמּוֹכֵר וְלֹא דִקְדֵּק לֵידַע מִנְיָנָם, נִקְנָה הַחֵפֶץ לַלּוֹקֵחַ וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָּזְרוּ בֵּהּ רַבָּנָן. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הַלּוֹקֵחַ יָדַע מִנְיָנָם, רַק שֶׁאָמַר לַמּוֹכֵר: מְכֹר לִי בְּאֵלּוּ, וְהַמּוֹכֵר לֹא דִקְדֵּק בְּמִנְיָנָם, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּקָנָה (עַיִּןִ בב"י).

וְכֵן רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין לְשִׁמְעוֹן בְּמָנֶה, וְקָנָה שִׁמְעוֹן הַמִּטַּלְטְלִין וְנִתְחַיֵּב לִרְאוּבֵן בְּדָמִים, וְאַחַר כָּךְ הָיָה לְשִׁמְעוֹן מִטַּלְטְלִים אֲחֵרִים לִמְכֹּר וְאָמַר לֵהּ רְאוּבֵן: מְכֹר אוֹתָם בְּדָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ מִדְּמֵי הַמֶּכֶר, וְאָמַר לֵהּ: הֵן, נִקְנִין אוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִים לִרְאוּבֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ וְלֹא הִגְבִּיהַּ, שֶׁגַּם זֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָזְרוּ בֵּהּ רַבָּנָן. אֲבָל אִם הָיָה עָלָיו חוֹב שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמֶּכֶר וְאָמַר לוֹ: מְכֹר לִי מִטַּלְטְלִין בְּחוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ, וְנִתְרַצּוּ שְׁנֵיהֶם, לֹא קָנָה. הַגָּה: מִיהוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַיְרֵי דַּוְקָא שֶׁאָמַר לֵהּ: מְכֹר לִי בַּהֲנָאַת מְחִילַת הַדָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ, אֲבָל אִם אָמַר לֵהּ: מְכֹר לִי בַּדָּמִים שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ, לֹא קָנָה (הַמַּגִּיד בפ"ז דִּמְכִירָה וְרַ"ן פֶּרֶק הַזָּהָב, וְעַיֵּן בב"י). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר"ד סָעִיף י'.

יֵשׁ זְמַן שֶׁמָּעוֹת קוֹנוֹת, שֶׁהֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶן עַל דִּין תּוֹרָה בְּבָשָׂר בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים, וְאֵלוּ הֵם: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב הָעֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה; שֶׁאִם הָיָה לַטַּבָּח שׁוֹר שָׁוֶה מֵאָה דִינָרִים, וְלָקַח מֵהַלּוֹקֵחַ דִּינָר כְּדֵי לִתֵּן לוֹ בָּשָׂר כְּשֶׁיִּשְׁחֹט, וְלֹא נִתְקַבְּצוּ לוֹ כָּל דְּמֵי הַשּׁוֹר, מַשְׁחִיטִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, כְּדֵי לִתֵּן הַבָּשָׂר לַלּוֹקֵחַ; לְפִיכָךְ, אִם מֵת הַשּׁוֹר, מֵת לַלּוֹקֵחַ, וּמַפְסִיד הַדִּינָר. הַגָּה: וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, דְּהוּא הַדִּין הַנּוֹתֵן מָעוֹת עַל יַיִן לְקִדּוּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּקָנָה, דְּכָל כְּהַאי גַוְנָא הֶעֱמִידוּ דִּבְרֵיהֶם עַל דִּין תּוֹרָה (מַהֲרִי"ל).

יְתוֹמִים, אוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלָּהֶם, שֶׁמָּכְרוּ מִטַּלְטְלִים וּמְשָׁכָן הַלּוֹקֵחַ וַעֲדַיִן לֹא נָתַן הַמָּעוֹת, וְנִתְיַקְּרוּ, חוֹזְרִים בָּהֶם, כְּדִין הַתּוֹרָה, שֶׁאֵין מְשִׁיכָה קוֹנָה אֶלָּא מָעוֹת, וּמִכָּל מָקוֹם הַלּוֹקֵחַ הָוֵי שׁוֹמֵר שָׂכָר עַל הַמִּקָּח (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַנִּזָּקִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס'), וּבְזוֹ בִּלְבַד חָלוּק דִּין הַיְתוֹמִים מִדִּין שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, אֲבָל בִּשְׁאָר הַחֲלֻקּוֹת דִּין הַיְתוֹמִים שָׁוֶה לְשֶׁל כָּל אָדָם לְעִנְיָן זֶה. הַגָּה: וְדַוְקָא יְתוֹמִים, אֲבָל הֶקְדֵּשׁ וּצְדָקָה קוֹנֶה בְּמָעוֹת; וְלָכֵן, אִם נָתַן אֶחָד דָּמִים לְהֶקְדֵּשׁ עַל הַמִּקָּח, וְנִתְיַקֵּר, אֵין הֶקְדֵּשׁ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַנִּזָּקִין ור"ן פ"ק דְּקִדּוּשִׁין).