אגרות קודש כרך ו א'תרכה
מקור מפורש
בסימן זה
ז) ת"ח על הבעת התנחומין שלו, וצדק בכתבו אשר עשיתי כהוראת האחרונים שלדעתם יש להתחיל האבלות מעת קבלת הידיעה (שלא להיות אסור בק"ש וכו' משך כמה ימים, אף שהי' לבי נוקפי ע"ז, דדעת אדה"ז לא כן, וכמו שכ' בשו"ע או"ח ר"ס ע"ב, והקלתי בכ"ז, ע"י ישוב בדוחק, של' אדה"ז הוא "ונוהגין" ולא בל' של פס"ד).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע עא אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע
מקור מפורש
בסימן זה
1642 רש"ל בתשובה סי' ע (האידנא שאין האונן נכנס לבית הכנסת ולא מתפלל כלל, אפילו יש לו קוברים, ולא כראבי"ה שכתב להקל). ט"ז ס"ק ב (וכתב רש"ל בתשובה סי' ע', שעכשיו לא נהגו כראב"י בזה). והיינו שאף באופן זה נהגו שלא להחמיר על עצמו.
ומכל מקום נהג הרבי, כשנפטר אחיו באנגליה בי"ג אייר תשי"ב, ונקבר כעבור כמה ימים בארה"ק, קרא קריאת שמע בימים שביניהם, וביאר הנהגתו באגרות קודש ח"ו אגרת א'תרכה (צדק בכתבו אשר עשיתי כהוראת האחרונים שלדעתם יש להתחיל האבלות מעת קבלת הידיעה (שלא להיות אסור בקריאת שמע וכו' משך כמה ימים, אף שהי' לבי נוקפי על זה, דדעת אדה"ז לא כן, וכמו שכתב בשו"ע או"ח ר"ס ע"ב, והקלתי בכל זה, על ידי ישוב בדוחק, שלשון אדה"ז הוא "ונוהגין" ולא בלשון של פסק דין). כיון שנמסר הדבר לכתפאי במקום הנפטר). והיינו שאף לדעת הפוסקים, שבשמועה רחוקה מונים מיום הקבורה, ואם כן האנינות נמשכת עד אז. מכל מקום יש לצרף לזה הדעה, שאם יש לו מי שיתעסק בשבילו, מותר לו להחמיר על עצמו ולקרות.
ויתירה מזו יש טעם להקל לענין הנחת תפילין, שמעיקר הדין אסורה אף ביום הראשון שלאחר הקבורה, כדלעיל סי' לח ס"ה ( אבל ביום ראשון של אבילות, דהיינו ביום הקבורה, אסור להניח תפילין, מפני שהתפילין נקראין פאר, שנאמר פארך חבוש עליך, ואבל מעולל בעפר קרנו, ואין נאה לתת פאר תחת אפר ).
ולפי הדעה המתרת כאן להחמיר על עצמו כשיש מי שיתעסק בשבילו, אפשר שכבר נסתיימה האנינות ועדיין לא התחילה האבלות, ואם כן יוכל להניח תפילין לדעה זו.
פתיחה בהקשר