אורח חיים סימן תרלח

וְכֵן אֳכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁתּוֹלִין בַּסֻכָּה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ, אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶם כָּל שְׁמֹנָה, אֲפִלּוּ נָפְלוּ וּבְיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלָם דְּמֻקְצִים הֵם; (טוּר) וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת שֶׁתְּלָאָם וְאָמַר: אֵינִי בּוֹדֵל מֵהֶן כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל ח' יָמִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח), הֲרֵי זֶה מִסְתַּפֵּק מֵהֶם בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְצָה אוֹתָם וְלֹא חָלָה עֲלֵיהֶם קְדֻשַּׁת הַסֻכָּה וְלֹא נֶחְשְׁבוּ כְּמוֹתָהּ; וְדַוְקָא שֶׁמַּתְנֶה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, אֲבָל אִם אָמַר: אֲנִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם כְּשֶׁיִּפְּלוּ, אֵינוֹ כְּלוּם; וְאִם אָמַר: אֲנִי מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם אֵימָתַי שֶׁאֶרְצֶה, מְהָנֵי, שֶׁגַּם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בַּכְּלָל. הַגָּה: וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַתְּנַאי קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הָרִאשׁוֹן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ כִּסְבָרַת א"ח שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף, וְלֹא כְּמַהֲרִי"ל). יֵשׁ מִן הָאַחֲרוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין נוֹהֲגִים לְהַתְנוֹת (מַהֲרִי"ל), וְהָכֵי נָהוּג בְּנוֹיִין הַתְּלוּיִם בַּסְּכָךְ; אֲבָל בְּנוֹיִין שֶׁנּוֹתְנִים בַּדְּפָנוֹת, כְּגוֹן סְדִינִים הַמְצֻיָּרִים, נוֹהֲגִין לְטַלְטְלָם מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים אֲפִלּוּ בְּלֹא תְּנַאי, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אִסּוּר אֲפִלּוּ בַּדְּפָנוֹת עַצְמָן, כָּל שֶׁכֵּן בְּנוֹיָן. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְהַתְנוֹת עֲלֵיהֶם (ד"מ). אִם סִכֵּךְ בַּהֲדַס אוֹ תָּלָה בַּסֻּכָּה אֶתְרוֹג לְנוֹי, מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, דְּלֹא הֻקְצָה מֵרֵיחַ, רַק שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ, דְּאָסוּר בְּטִלְטוּל; וְיֵשׁ אוֹסְרִים בַּהֲדַס (רַ"ן סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל) כְּדִלְקַמָּן סִימָן תרנ"ג.