אורח חיים סימן תקלז - שולחן ערוך

א

דָּבָר הָאָבֵד, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד בְּלֹא שִׁנּוּי; מִיהוּ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר לְהָקֵל בְּטִרְחָה יַעֲשֶׂה (כָּל בּוֹ). לְפִיכָךְ בֵּית הַשְּׁלָחִין (פי' הָאֶרֶץ הַצְמֵאָה) שֶׁהִתְחִיל לְהַשְׁקוֹתָהּ קֹדֶם הַמּוֹעֵד, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹתָהּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל לְהַשְׁקוֹתָהּ קֹדֶם לָכֵן, אִם לֹא יַשְׁקֶנָּה עַכְשָׁו תִּפָּסֵד; אֲבָל שְׂדֵה הַבַּעַל שֶׁאֵין מַשְׁקִין אוֹתָהּ אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחָהּ יוֹתֵר, אָסוּר לְהַשְׁקוֹתָהּ.

ב

אֲפִלּוּ בְּבֵית הַשְּׁלָחִין לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא הֵיכָא דְּלֵיכָּא טִרְחָא יְתֵרָא, כְּגוֹן מִן הַמַּעְיָן, בֵּין חָדָשׁ בֵּין יָשָׁן, שֶׁהוּא מַמְשִׁיכוֹ וּמַשְׁקֶה; אֲבָל לֹא יִדְלֶה וְיַשְׁקֶה מִן הַבְּרֵכָה אוֹ מִמֵּי הַגְּשָׁמִים מְקֻבָּצִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טֹרַח גָּדוֹל; אֲפִלּוּ עֲרוּגָה אַחַת חֶצְיָהּ גָּבוֹהַּ וְחֶצְיָהּ נָמוּךְ אֵין דּוֹלִים מִמָּקוֹם נָמוּךְ לְהַשְׁקוֹת מָקוֹם גָּבוֹהַּ.

ג

נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מִן הָאֲגַמִּים, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד, וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסְקוּ; וְכֵן הַבְּרֵכוֹת שֶׁאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן; וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנָּטְפָה מִבֵּית הַשְּׁלָחִין וַעֲדַיִן הִיא נוֹטֶפֶת, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בֵּית הַשְּׁלָחִין אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסַק הַמַּעְיָן הַמַּשְׁקֶה בֵּית הַשְּׁלָחִין הַעֶלְיוֹנָה.

ד

יְרָקוֹת שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד, יָכוֹל לִדְלוֹת מַיִם לְהַשְׁקוֹתָן כְּדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִהְיוּ רְאוּיִם לַמּוֹעֵד; אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד, וְעוֹשֶׂה כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחָן, אָסוּר.

ה

אֵין עוֹשִׂים הַחֲרִיצִים שֶׁבְּעִקָּרֵי הַגְּפָנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ מַיִם; וְאִם הָיוּ עֲשׂוּיוֹת וְנִתְקַלְקְלוּ, הֲרֵי זֶה מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד אֲבָל אָסוּר לְהַעֲמִיקָן יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה (הַמַּגִּיד פ"ח).

ו

אַמַּת הַמַּיִם שֶׁנִּתְקַלְקְלָה, מְתַקְּנִין אוֹתָהּ; הָיְתָה עֲמֻקָּה טֶפַח, חוֹפֵר בָּהּ עַד שִׁשָּׁה; הָיְתָה עֲמֻקָּה טְפָחַיִם, מַעֲמִיק עַד שִׁבְעָה.

ז

מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה; וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה לָחָה, מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת אֶת כֻּלָּהּ.

ח

אָסוּר לִפְתֹּחַ מָקוֹם לַשָּׂדֶה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהּ מַיִם לְהַשְׁקוֹתָהּ; וְאִם עוֹשֶׂה כְּדֵי לָצוּד דָּגִים כְּדֵי לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד, כְּגוֹן שֶׁפּוֹתֵחַ לְמַעְלָה מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ וּלְמַטָּה מָקוֹם שֶׁיֵּצְאוּ, מֻתָּר.

ט

אָסוּר לְהַשְׁווֹת הַשָּׂדֶה לְצֹרֶךְ חֲרִישָׁה; וְאִם נִכָּר שֶׁמְּכַוֵּן כְּדֵי לָדוּשׁ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, כְּגוֹן שֶׁמַּשְׁוֶה כֻּלָּהּ, מֻתָּר.

י

אָסוּר לְלַקֵּט עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה לְיַפּוֹתוֹ לַחֲרִישָׁה; וְאִם נִכָּר שֶׁמְּכַוֵּן לְצָרְכּוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָעֵצִים, כְּגוֹן שֶׁנּוֹטֵל הַגְּדוֹלִים וּמַנִּיחַ הַקְּטַנִּים, מֻתָּר.

יא

אָסוּר לְקַצֵּץ עַנְפֵי הָאִילָן לְתַקְּנוֹ; וְאִם נִכָּר שֶׁמְּכַוֵּן בִּשְׁבִיל הָעֲנָפִים לְהַאֲכִילָן לִבְהֶמְתּוֹ וְלֹא לְתַקְּנוֹ, כְּגוֹן שֶׁקּוֹצֵץ כֻּלָּן מִצַּד אֶחָד, מֻתָּר.

יב

אֵין מַתְלִיעִים הָאִילָנוֹת וְלֹא מְזַהֲמִין (פי' מַדְבִּיקִים שָׁם זֶבֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת הָאִילָן) הַנְּטִיעוֹת, אֲבָל סָכִין הָאִילָנוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּשֶׁמֶן.

יג

אִישׁוֹת וְעַכְבָּרִים שֶׁמַּפְסִידִים בִּשְׂדֵה אִילָן מֻתָּר לְצוּדָן כְּדַרְכּוֹ, שֶׁחוֹפֵר גּוּמָא וְתוֹלֶה בָּהּ הַמְּצוּדָה; וַאֲפִלּוּ בִּשְׂדֵה הַלָּבָן הַסְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן מֻתָּר לְצוּדָן כְּדַרְכּוֹ, שֶׁיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה וּמַפְסִידִים הָאִילָן; וְאִם אֵינָהּ סְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן, אֵין צָדִין אוֹתָן אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁנּוּי שֶׁנּוֹעֵץ שִׁפּוּד בָּאָרֶץ וּמְנַעְנְעוֹ לְכָאן וּלְכָאן עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית גּוּמָא, וְתוֹלֶה בָּהּ הַמְּצוּדָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּשְׂדֵה הַלָּבָן הַסְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן אֵינוֹ מֻתָּר אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁנּוּי, וְאִם אֵינָהּ סְמוּכָה לִשְׂדֵה הָאִילָן אָסוּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי.

יד

אֵין מַכְנִיסִין צֹאן לַדִּיר בְּחֹל הַמּוֹעֵד לְזַבֵּל הַשָּׂדֶה; וְאִם הִכְנִיסָן הָאֵינוֹ יְהוּדִי מֵעַצְמוֹ, מֻתָּר אַף בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אִם מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה עַל שֶׁהִכְנִיסָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ שָׂכָר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא שְׂכַר מְזוֹנוֹת אָסוּר; וּבְיוֹם טוֹב יָכוֹל לִתֵּן לוֹ שְׂכַר מְזוֹנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ שָׂכָר אַחֵר; וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ אִם נוֹתֵן לוֹ שָׂכָר אַחֵר מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׂכִּירֶנּוּ; וְלֹא יִמְסֹר לוֹ שׁוֹמֵר לְנַעֵר הַצֹּאן (פי' מוֹלִיכָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַגְּלָלִים מִתְנַעֲרִים); וְאִם הָיָה הָאֵינוֹ יְהוּדִי שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה מְסַיְּעִין אוֹתוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד וּמוֹסְרִין לוֹ שׁוֹמֵר לְנַעֵר הַצֹּאן.

טו

אָסוּר לִקְצֹר הַשָּׂדֶה בְּחֹל הַמּוֹעֵד אִם אֵינוֹ נִפְסָד אִם יַעֲמֹד עַד לְאַחַר הַמּוֹעֵד; וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, אֲפִלּוּ מוֹצֵא בַּשּׁוּק לִקְנוֹת אֵין מַצְרִיכִין אוֹתוֹ לִקַּח מִן הַשּׁוּק, אֶלָּא קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וְזוֹרֶה וּבוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָדוּשׁ בְּפָרוֹת; וְהָנֵי מִילֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לוֹ לְבַדּוֹ, אֲבָל אִם הוּא צָרִיךְ לָדוּשׁ לְצֹרֶךְ רַבִּים, דַּשׁ אֲפִלּוּ בְּפָרוֹת.

טז

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּרֶם אֵצֶל כַּרְמוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם, וְעַכּוּ"ם בּוֹצֵר שֶׁלּוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד וְאִם לֹא יִבְצֹר הַיִּשְׂרָאֵל גַּם אֶת שֶׁלּוֹ יַפְסִיד, יָכוֹל לְבָצְרוֹ וְלִדְרֹךְ הַיַּיִן וְלַעֲשׂוֹת הֶחָבִיּוֹת וְכָל צָרְכֵי הַיַּיִן בְּלֹא שִׁנּוּי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד.