אורח חיים סימן תקלג

מֻתָּר לִטְחֹן קֶמַח לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ כִּוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְלָקֹץ עֵצִים מֵהַמְחֻבָּר וּלְהַטִּיל שֵׁכָר, בֵּין שֶׁל תְּמָרִים בֵּין שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד; וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אָסוּר. וּמִיהוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְצַמְצֵם, אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּהַרְוָחָה, וְאִם יוֹתִיר יוֹתִיר; אֲבָל לֹא יַעֲרִים לִטְחֹן אוֹ לַעֲשׂוֹת שֵׁכָר יוֹתֵר, בְּכַוָּנָה, אוֹ אִם יֵשׁ לוֹ קֶמַח אוֹ שֵׁכָר יָשָׁן לֹא יַעֲרִים לַעֲשׂוֹת אַחֵר וְיֹאמַר: מִזֶּה אֲנִי רוֹצֶה; אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ לֶחֶם, מֻתָּר לִטְחֹן לְפַת דְּפַת חַמָּה עָדִיף; וְהוּא הַדִּין בְּשֵׁכָר, אִם הֶחָדָשׁ עָדִיף, בְּלֹא הָעֲרָמָה שָׁרֵי (הַמַּגִּיד פ"ז).