אורח חיים סימן תקיא

מֻתָּר לְהָחֵם בְּיוֹם טוֹב מַיִם לִרְחֹץ יָדָיו אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹחֲצוֹ בְּבַת אַחַת. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לִרְחֹץ תִּינוֹק בְּמַיִם שֶׁהֻחַמּוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב (מָרְדְּכַי פ"ב), אֲבָל אָסוּר לְחַמֵּם לְצָרְכּוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, (מהר"א מִפְּרַאג), אֲבָל כְּשֶׁצָּרִיךְ לָהֶם לְבַשֵּׁל אוֹ לְהָדִיחַ, אָז מֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִילוֹ (כָּל בּוֹ). וְדִין חַמֵּי טְבֶרְיָה כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כִּדְאִיתָא סִימָן שכ"ו (בֵּית יוֹסֵף). אֲבָל בְּמַיִם שֶׁהֻחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מֻתָּר לִרְחֹץ כָּל גּוּפוֹ אֲפִלּוּ כְּאֶחָד; מִיהוּ דַּוְקָא חוּץ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל בַּמֶּרְחָץ אָסוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּכָל עִנְיָן, וְכֵן נוֹהֲגִין, (טוּר וְהָרֹא"שׁ).