על הסימן
אגרות קודש כרך א קלב
מקור מפורש
בסימן זה
והנה אף שבכללות כל התושבע"פ העיקר הוא השגת והבנת הדין וההלכה (אלא שצריך ג"כ להוציאה בדבור פה דוקא, וכנ"ל), ואם אומרה ואינו מבין אינו נחשב לו ללימוד (מג"א שו"ע או"ח ס"נ ס"ק ב') משא"כ בתושב"כ אשר אף עם הארץ מברך ברכת התורה אף שאינו מבין אפילו פי' המלות,
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יז ו'קסז
מקור מפורש
בסימן זה
נבהלתי לכתבו אשר אין לו מושג בהנוגע לפנימיות התורה (שבדורנו נתגלתה בתורת חב"ד), כמובן כוונתי בעיקר [ע]ל שכותב עד"ז בקור רוח, כאילו דבר צדדי הוא ומהיכי תיתי, והרי כל חלקי התורה משלימים זא"ז שהרי תורה אחת לכולנו, והמתבונן בדברים חוצבי להבות אש אשר בזוהר הק' ובאריכות יותר בדברי האריז"ל ומהם בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (ונתבארו עוד יותר בקונטרס עץ חיים לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב), יראה עד כמה נוגע הענין ביותר בדרא דעקבתא דמשיחא, יעוין שם אשר הגזירות המבהילות וכו' הם מפני העדר העסק בפנימיות התורה אילנא דחיי, וביחוד אלה המתעסקים בביסוס הי'דות והפצתה, פשוט שעליהם לא רק לקבוע עתים בלימוד זה, אלא שגם להוסיף בזה מזמן לזמן ולהפיץ הלימוד בכל מקום אשר ידם מגעת, שהרי אין מקום - מצד אחד להתעסק למעט חשך הגלות ומצד השני לגרום לכל אותן התוצאות המובאות בספרים הנ"ל הבאות בהעדר לימוד פנימיות התורה, וקשה להאריך בדבר המבהיל אשר בעוה"ר כמה טועים בזה ואין שמים לב להודעת האריז"ל החי אשר בדורותנו אלא החובה והמצוה לגלות זו החכמה (כוונתו ללימוד פנימיות התורה), וענין לימוד ה"ה דוקא בהבנה והשגה ולא אמירה בעלמא, וכפסק דין הידוע בהנוגע למצות ת"ת, ראה ג"כ מגן אברהם לשו"ע או"ח סי' נו"ן.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יח ו'תרלד
מקור מפורש
בסימן זה
בהזדמנות זו, אאשר קבלת ספרו אש דת חלק ו', ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים ירבה חיילים לאורייתא ויהי רצון שיוסיף בזה בהנקודה התיכונה ע"ד גודל ההכרח על כאו"א מבנ"י ללמוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, וההדגשה בזה על הענין דלימוד באופן דהשגה והבנה, וכדין לימוד תורה שבע"פ שנחשב ללימוד דוקא באם מבינים ומשיגים, יעוין מג"א שו"ע או"ח סי' נו"ן, הובא בלקו"ת לרבנו הזקן בויקרא ד"ה לא תשבית (ה, ב), וכבר מפורסמים דברים חוצבים להבות אש מהרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות, ומבוארים הענינים בארוכה לאדמו"ר מוהרש"ב בקונטרס עץ חיים שלו, ובודאי שלדכוותי' אין הענין דורש אריכות כלל וכלל.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה א
מקור מפורש
בסימן זה
27 ועד"ז מצינו במצות ת"ת, דקיי"ל בשו"ע או"ח סמ"ז דאינו מברך על הרהור משום דלאו כדיבור דמי, דמעשה המצוה של ת"ת הוא הדיבור (וכמ"ש אדמו"ר הזקן בהל' ת"ת פ"ב הי"ב), אע"פ שבתושבע"פ אם אינו מבין מה שהוא אומר אין זה נחשב לימוד כלל, כמ"ש אדמו"ר הזקן שו"ע או"ח ס"נ ס"ב (ע"פ המג"א שם) ובהל' ת"ת שם הי"ג.
פתיחה בהקשר