שולחן ערוך בספריא
  1. א
    מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּלֵיל פֶּסַח, מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת שֶׁמְּבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּבוֹצֵעַ, וּמַנִּיחַ יָדָיו עָלָיו עַד שֶׁגּוֹמֵר הַקִּדּוּשׁ, וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה, וְאוֹכֵל, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל שְׁאָר יְרָקוֹת וּמְסַלֵּק הַשֻּׁלְחָן וְאוֹמֵר מַה נִּשְׁתַּנָּה וְכָל הַהַגָּדָה עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל, וּמְבָרֵךְ עַל הַמָּרוֹר, וְאוֹכֵל, וְאַחַר כָּךְ כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר, וְאוֹכֵל. הַגָּה: בְּלֹא בְּרָכָה. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה הַנַּעֲשֶׂה מִדְּבַשׁ שֶׁקּוֹרִין מע"ד, יָכוֹל לִקַּח אוֹתוֹ מַשְׁקֶה לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת אִם אֵין לוֹ יַיִן (מַהֲרִי"ל). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין קִדּוּשׁ עַל שְׁאָר מַשְׁקִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' ער"ב (סָעִיף ט'). וְלִי נִרְאֶה דִּלְעִנְיַן ד' כּוֹסוֹת יֵשׁ לִסְמֹךְ אַמַּאן דְּאָמַר דִּמְקַדְּשִׁין עַל שְׁאָר מַשְׁקִין אִם הוּא חֲמַר מְדִינָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ער"ב.