א
אַחַר כָּךְ מוֹזְגִין לוֹ כּוֹס שְׁלִישִׁי, וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּבוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְשׁוֹתֵהוּ בַּהֲסַבָּה; וְלֹא יְבָרֵךְ אַחֲרָיו וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן בֵּינוֹ לְכוֹס רְבִיעִי. הַגָּה: מִיהוּ מִכּוֹס שְׁלִישִׁי יָכוֹל לִשְׁתּוֹת כַּמָּה פְּעָמִים וְהַכֹּל מִחְשַׁב שְׁתִיָּה אַחַת, אַף עַל גַּב דְּהִפְסִיק בֵּינְתַיִם (מַהֲרִי"ל וּמַהֲרִ"י וְתַשְׁבֵּ"ץ). מִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר זִמּוּן. הַגָּה: וְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר הוֹדוּ וְאָנָּא, וְהָאֲחֵרִים עוֹנִין אַחֲרָיו (כָּל בּוֹ). וְהַגָּדוֹל יָכוֹל לִתֵּן לַקָּטָן רְשׁוּת (מַהֲרִי"ל). וְיָכוֹל לְצָרֵף לַזִּמּוּן לְעִנְיַן הַלֵּל, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶם. וְנָהֲגוּ שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֵיל פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרַךְ (מִשְׁלֵי כב, ט) וְהוּא מִקְרֵי טוֹב עַיִן שֶׁאָמַר כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוּל וְכו'.
