שולחן ערוך בספריא
  1. א
    אֵין שׁוֹרִין מוּרְסָן לְתַרְנְגוֹלִים בְּשׁוּם פָּנִים, וְלֹא חוֹלְטִין. הַגָּה: וּכְשֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים לֶאֱכֹל, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִיכָם בְּמָקוֹם לַח שֶׁיָּבוֹא לִידֵי חִמּוּץ (מַהֲרִי"ו).
  2. ב
    אֵין הָאִשָּׁה שָׁפָה מוּרְסָן עַל בְּשָׂרָהּ, אֲפִלּוּ יָבֵשׁ.
  3. ג
    אִם שִׁפְשְׁפוּ מוּרְסָן בְּאַוָּז לַח מִמַּיִם, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָאַוָּז אָסוּר. הַגָּה: וְהָכֵי נָהוּג לְעִנְיַן אִסּוּר חָמֵץ שֶׁהוּא בְּמַשֶּׁהוּ, וְיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַבְהֵב הָעוֹפוֹת בְּקַשִּׁין, שֶׁמָּא יִהְיוּ שָׁם חִטִּים אוֹ דָּגָן מְחֻמָּץ וְיִתֵּן טַעַם בָּעוֹפוֹת בִּשְׁעַת הַהִבְהוּב.