אורח חיים סימן מא

הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹ, חוֹלֵץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁיָּסִיר הַמַּשּׂאוֹי, וַאֲפִלּוּ מִטְפַּחַת אָסוּר לְהָנִיחַ עַל הָרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין, אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן בְּרֹאשׁוֹ, כְּגוֹן כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת מֻתָּר: הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָכֵי אִם הוּא מַשּׂאוֹי כָּבֵד ד' קַבִּין וְהַתְּפִלִּין נִדְחָקוֹת צָרִיךְ לַהֲסִירָן (בֵּית יוֹסֵף):