אורח חיים סימן שצ

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל, וּבַיִת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַחֵר אֶצְלוֹ פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא לַמָּבוֹי, וְחַלּוֹן בֵּינוֹ לְבֵין יִשְׂרָאֵל הַדָּר בַּמָּבוֹי, אֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם לְהוֹצִיא כֵּלָיו לַמָּבוֹי דֶּרֶךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁכֵנוֹ הַפָּתוּחַ לַמָּבוֹי; אֲבָל אִם פֶּתַח בֵּינֵיהֶם, מֻתָּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אַף בְּפֶתַח פָּתוּחַ בֵּינֵיהֶם.

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵלִים, וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעֵרְבוּ כֻּלָּם דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד וּמֻתָּרִים לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי דֶּרֶךְ פְּתָחִים עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִן הָעַכּוּ"ם.