שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שפה דין צדוקי ומומר בעירוב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ג
939 ברייתא
סט, א (עד שלא נתן רשותו הוציא ... רבי יהודה אומר בשוגג יכול לבטל במזיד אינו
יכול לבטל)., ופירש רש"י (קסבר רבי יהודה מחלל שבת אין יכול לבטל
בלא שכירות). תוס' שם ד"ה כאן (לפירוש הקונטרס,
שהוציא במזיד דלעיל חשיב מומר אפילו במילי דרבנן), דהא מיירי שהוציא לרשות היחיד
שאינה מעורבת. רא"ש פ"ו סי' יד (ואפילו אין עבריין
לחלל שבתות באיסורא דאורייתא, אלא באיסור דרבנן, אין מבטל רשות ... וכן
לפרש"י דפירש אם עד שלא נתן רשותו הוציא, וקאמר רבי יהודה דאינו יכול לבטל
משום דהוי עבריין, אלמא באיסור דרבנן נקרא עבריין ואין מבטל). טור ושו"ע שם (אפילו
אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כגוי).
ואף שנתבאר לקמן יו"ד סי' ב
בקונטרס אחרון ס"ק ח (וכל זה בעבירות המפורשות בתורה, אבל שאינן מפורשות בה
אלא בתורה שבעל פה, אף על פי שעובר מפני כפירתו שאינו מאמין בה או אפילו בתורה
שבעל פה כולה, אינו כנכרי לענין שחיטה ... כיון שמודה ומאמין בתורה שבכתב כולה הרי
הוא כישראל).
נתבאר בשו"ת צמח צדק חיו"ד
סי' א אות ג (דדוקא לענין ביטול רשות הוא דמדרבנן עשאוהו כעובד כוכבים, אבל לא
לענין שחיטה ושאר איסורין ... כיון דשבת חמירא, אין חילוק בין איסור דאורייתא שבו
לאיסור דרבנן, וכמ"ש בהשו"ע או"ח סי' שפ"ה ס"ג).
פתיחה בהקשר