שולחן ערוך בספריא
  1. א
    שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת לְחָצֵר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, וְאַחַת עָשְׂתָה גּוּמָא בֶּחָצֵר כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בֶּחָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ ד' אַמּוֹת מֵימֶיהָ וְהַשְּׁנִיָּה לֹא עָשְׂתָה, אִם עֵרְבוּ יַחַד שְׁתֵּיהֶם מֻתָּרוֹת לִשְׁפֹּךְ מִימֵיהֶן; וְאִם לֹא עֵרְבוּ יַחַד, וְהָאַחַת עֵרְבָה לְעַצְמָהּ וְהַשְּׁנִיָּה לֹא עֵרְבָה כְּלָל, זוֹ שֶׁלֹּא עֵרְבָה, אֲסוּרָה; וְשֶׁעֵרְבָה, מֻתֶּרֶת; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּשְׁפֹּךְ לְהֶדְיָא בַּגּוּמָא אֶלָּא תִּשְׁפֹּךְ בָּעֲלִיָּה וְהֵם יוֹרְדִים לַגּוּמָא. הַגָּה: דְּכֹחוֹ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, שָׁרֵי (טוּר). וְהוּא הַדִּין אִם הֶחָצֵר יוֹתֵר מִד' אַמּוֹת, דִּשְׁתֵּיהֶם מֻתָּרִים בִּכְהַאי גַּוְנָא וְאֵין צְרִיכִים לְגוּמָא (בֵּית יוֹסֵף).