אורח חיים סימן שנד

בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוּלְיָא סְבִיבוֹ, אִם עוֹמֵד בְּתוֹךְ ד' טְפָחִים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ אֵין הַחוּלְיָא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה; וְאִם הוּא רָחוֹק ד' מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן תְּהֵא הַחוּלְיָא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה.

אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁגָּבְהָהּ עֲשָׂרָה וְרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה, אִם הִיא שֶׁל רַבִּים מֻתָּר לִזְרֹק לָהּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד הַקָּרוֹב לָהּ. הַגָּה: וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִתְגַּלְגֵּל מִן הָאַשְׁפָּה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאָתֵי לְאַתּוּיֵי, דְּאֵין דֶּרֶךְ לִזְרֹק לָאַשְׁפָּה אֶלָּא דְּבָרִים מְאוּסִים (הַמַּגִּיד פ' ט"ו בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). וְאִם הִיא שֶׁל יָחִיד, אָסוּר, מִשּׁוּם דְּיָחִיד עָשׂוּי לְפַנּוֹת אַשְׁפָּה שֶׁלּוֹ וְיָבוֹאוּ לִשְׁפֹּךְ שָׁם כְּדַרְכָּן וְנִמְצְאוּ שׁוֹפְכִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.