אורח חיים סימן רסח

אוֹמֵר וַיְכֻלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית.

אִם טָעָה וְהִתְחִיל תְּפִלַּת הַחֹל, גּוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ שֶׁטָּעָה וּמַתְחִיל שֶׁל שַׁבָּת, לָא שְׁנָא נִזְכַּר בְּבִרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן לֹא שְׁנָא נִזְכַּר בִּבְרָכָה אַחַת מִשְּׁאָר הַבְּרָכוֹת, בֵּין בְּעַרְבִית בֵּין בְּשַׁחֲרִית, מוּסָף וּמִנְחָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְמוּסָף פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה.

אִם הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֹל וְהִתְחִיל אַדַּעְתָּא דְּחֹל וּמִיָּד כְּשֶׁאָמַר תֵּבַת אַתָּה נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר חוֹנֵן, הֲוָה לֵיהּ הִתְחִיל בְּשֶׁל חֹל וְגוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה; אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת, וְשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה הִתְחִיל תֵּבַת אַתָּה, אֲפִלּוּ אִם הוּא בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּאַתָּה אֵינוֹ גּוֹמֵר בִּרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן דְּחַשְׁבִינָן לֵיהּ כְּטָעָה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת בֵּין זוֹ לְזוֹ. הַגָּה: דַּהֲרֵי יָכוֹל לוֹמַר אַתָּה קִדַּשְׁתָּ אוֹ אַתָּה אֶחָד (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן י"ד).

מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, לֹא יָצָא. וְאִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ י"ח אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָבַע בְּרָכָה לְשַׁבָּת, יָצָא. הַגָּה: בְּמוּסָף אֲפִלּוּ לֹא אָמַר רַק וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךְ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ בִּתְמִידֵי יוֹם וּבְקָרְבַּן מוּסָף, יָצָא. (בֵּית יוֹסֵף סִימָן רפ"ו בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ).

טָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת, וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אִם עָקַר רַגְלָיו חוֹזֵר לְרֹאשׁ; וְאִם לֹא עָקַר רַגְלָיו אַף עַל פִּי שֶׁסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא לְשֶׁל שַׁבָּת. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁשָּׁכַח שֶׁל שַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית עַיֵּן סִימָן קכ"ו.

הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וְהֶחֱלִיף שֶׁל זוֹ בְּזוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הֶחֱלִיף שֶׁל מוּסָף בְּאַחֶרֶת, אוֹ אַחֶרֶת בְּשֶׁל מוּסָף, חוֹזֵר.

חוֹזְרִים לוֹמַר וַיְכֻלּוּ, מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בַּתְּפִלָּה, וְגַם לְהוֹצִיא לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ; וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם וּמְעֻמָּד.

וְאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע, וְאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר אוֹתָהּ. הַגָּה: מִיהוּ אִם הַיָּחִיד רוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ יָכוֹל לְאָמְרָהּ בְּלֹא פְּתִיחָה וּבְלֹא חֲתִימָה, וְכֵן נוֹהֲגִין הַצִּבּוּר לְאָמְרָהּ עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּלֹא פְּתִיחָה וַחֲתִימָה (אַבּוּדַרְהַם וְכָל בּוֹ).

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע (פי' אֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה וְכו').

אֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע בְּבֵית חֲתָנִים וַאֲבֵלִים, דְּלֵיכָּא טַעֲמָא דִּמְאַחֲרִין לָבֹא שֶׁיִּהְיוּ נִזּוֹקִין.

אַף בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע.

אֵין לְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים וַיְכֻלּוּ, וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע.

אִם הִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל כְּלָל וְשָׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, יָצָא.