אורח חיים סימן כד

אִם אֵין אָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת, אֵינוֹ חַיָּב בְּצִיצִית, וְטוֹב וְנָכוֹן לִהְיוֹת כָּל אָדָם זָהִיר לִלְבֹּשׁ טַלִּית קָטָן כָּל הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַמִּצְוֹת בְּכָל רֶגַע. וְעַל כֵּן יֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁבְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה יִזְכֹּר וְנָכוֹן לְלָבְשׁוֹ עַל הַמַּלְבּוּשִׁים. לְפָחוֹת יִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לָבוּשׁ צִיצִית בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.

טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה כְּשֶׁמְּבָרֵךְ.

יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְוּרְאִיתֶם, אוֹתוֹ וְלִתֵּן אוֹתָם עַל הָעֵינַיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה: הַגָּה: גַּם נוֹהֲגִים קְצָת לְנַשֵּׁק הַצִּיצִית בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה בָּם וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה (בֵּית יוֹסֵף).

כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּצִּיצִיּוֹת מִסְתַּכֵּל בְּב' צִיצִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה קְשָׁרִים, רֶמֶז לַהֲוָיוֹת. וְגַם יֵשׁ בָּהֶם ט"ז חוּטִים וַעֲשָׂרָה קְשָׁרִים עוֹלוֹת כ"ו כְּשֵׁם הַהֲוָיָה.

גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, וְעָלָיו נֶאֱמַר לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגו', וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה: