שולחן ערוך בספריא
  1. א
    כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה (פי' דָּבָר בִּלְתִּי נֶחְשָׁב), מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה בֵּין מִבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בֵּין מִבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ; לֹא מִבַּעְיָא אִם הָעִקָּר מְעֹרָב עִם הַטָּפֵל, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ; וַאֲפִלּוּ פַּת שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכֹּל, אִם הוּא טָפֵל, כְּגוֹן שֶׁאוֹכֵל דָּג מָלִיחַ וְאוֹכֵל פַּת עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּגְרוֹנוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַדָּג וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, כֵּיוָן שֶׁהוּא טָפֵל. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם הַטָּפֵל חָבִיב עָלָיו, מְבָרֵךְ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר (אָגוּר בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ); הָא דִּמְבָרְכִין עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה הַיְנוּ שֶׁאוֹכְלִין בְּיַחַד אוֹ שֶׁאוֹכֵל הָעִקָּר תְּחִלָּה, אֲבָל אִם אוֹכֵל הַטָּפֵל תְּחִלָּה, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה אַלִּבָּא רֵיקָנָא; אוֹ שֶׁאוֹכֵל גַּרְעִינֵי גּוּדְגְּדָנִיּוֹת לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה, מְבָרֵךְ עַל הָאֹכֶל תְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָפֵל לַשְּׁתִיָּה, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו רַק שֶׁהַכֹּל הוֹאִיל וְהוּא טָפֵל לְדָבָר אַחֵר (ת"ה סִימָן ל"א).
  2. ב
    מִרְקַחַת שֶׁמַּנִּיחִין עַל רְקִיקִין דַּקִּים, אוֹתָם רְקִיקִין הֲווּ טְפֵלָה לַמִּרְקַחַת, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִים לֶאֱכֹל לֶחֶם.