אורח חיים סימן קטז

רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, אַף עַל גַּב דְּהַכָּתוּב לְיָחִיד אֵין מְכַנִּין אוֹתוֹ לְרַבִּים, הָנֵי מִלֵּי בַּזְּמַן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִקְרוֹת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ דֶּרֶךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, מֻתָּר. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אוֹמֵר מִזְמוֹר שָׁלֵם, אָסוּר לְשַׁנּוֹת מִלְּשׁוֹן יָחִיד לְרַבִּים, אוֹ לְהֶפֶךְ (טוּר וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק הַקוֹרֵא עוֹמֵד בְּשֵׁם הָר"י).