ב
הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ מִדַּעְתּוֹ, זָכְתָה בְּמַתְּנָתָהּ. הַגָּה: נִרְאֶה לִי כָּאן טָעוּת, אֶלָּא כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת: אַף עַל פִּי שֶׁמְּגָרְשָׁהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, כְּגוֹן שֶׁסָּרְחָה עָלָיו, אֲפִלּוּ הָכִי מַתְּנָתוֹ שֶׁלָּהּ. וְהוּא הַדִּין לְאַלְמָנָה שֶׁנּוֹטֶלֶת מַתָּנָה, כָּל שֶׁאֵינָן דְּבָרִים שֶׁהֵם מַלְבּוּשִׁים אוֹ תַּכְשִׁיטִים הָעֲשׂוּיִין לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם. וְדַוְקָא שֶׁעֲשָׂאָן לָהּ הַבַּעַל, אֲבָל אֲחֵרִים שֶׁנָּתְנוּ לָהּ תַּכְשִׁיטִים בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, לְמַתָּנָה גְּמוּרָה נִתְכַּוְּנוּ הֲרֵי הֵם כְּנִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיבָ"שׁ סִימָן ש"א):
