אבן העזר סימן נט

הַמַּשִּׂיא בְּנוֹ גָּדוֹל בְּבַיִת, קָנָה הַבַּיִת; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִשּׂוּאִין רִאשׁוֹנִים לְזֶה הַבֵּן, וְלֹא הִשִּׂיא הָאָב בֵּן זָכָר אַחֵר קֹדֶם לוֹ, וְלֹא שִׁיֵּר הָאָב בְּזֶה הַבַּיִת שֶׁיִּחֵד לוֹ, כְּלוּם. אֲבָל אִם שִׁיֵּר שָׁם אֲפִלּוּ פַּךְ אֶחָד, לֹא קָנָה הַבַּיִת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעִינָן גַּם כֵּן שֶׁיַּשִּׂיא לוֹ בְּתוּלָה, וְשֶׁיְּהֵא לָאָב בַּיִת אַחֵר לָדוּר בּוֹ (טוּר):

יִחֵד לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁיֵּר בַּבַּיִת כְּלִי אֶחָד לְעַצְמוֹ, אוֹ הָיָה לוֹ שָׁם אוֹצָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, קָנָה כְּלֵי הַבַּיִת, אֲבָל הַבַּיִת לֹא קָנָה:

יִחֵד לוֹ בַּיִת וַעֲלִיָּה; בַּיִת קָנָה, עֲלִיָּה לֹא קָנָה. וְכֵן אִם יִחֵד לוֹ בַּיִת וְאַכְסַדְרָה; בַּיִת קָנָה, אַכְסַדְרָה לֹא קָנָה:

שְׁנֵי בָּתִּים זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, לֹא קָנָה אֶלָּא הָאֶחָד שֶׁנָּשָׂא בּוֹ: