אבן העזר סימן קעז

הַמְפַתֶּה בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא תִּבָּגֵר, וְהִיא מִבַּת שְׁלשָׁה וְאֵילָךְ (טוּר הָרֹא"שׁ), מְשַׁלֵּם בֹּשֶת וּפְגָם וּקְנָס. וְאִם אֲנָסָהּ, מְשַׁלֵּם עוֹד צַעַר. וְאִם נְשָׂאָהּ הַמְפַתֶּה, אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן קְנָס (טוּר):

אוֹנֵס וּמְפַתֶּה, דָּנִין אוֹתָהּ בִּשְׁלשָׁה דַּיָּנִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ סְמוּכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהָאִדָּנָא שֶׁאֵין סְמוּכִים, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ; וְכַד יָהִיב לֵהּ שִׁעוּר מַאי דְּחָזֵי לְמֵיהַב, שָׁרִינָן לֵהּ. וְהַבַּת, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, הַכֹּל לְאָבִיהָ (גַּם זֶה שָׁם). וְעַיֵּן בְּטוּר סִימָן זֶה שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּדִינִים אֵלּוּ, וְהָרַב הַמְחַבֵּר קִצֵּר בָּהֶם, שֶׁאֵינָם שְׁכִיחִין:

הָאוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה, חַיָּב לִשָּׂא אוֹתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא וְאָבִיהָ יִהְיוּ מְרֻצִּים, אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת אוֹ סוּמָא, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהוֹצִיאָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא לִרְצוֹנָהּ. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה. וְאִם עָבַר וְהוֹצִיאָהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהַחֲזִירָהּ:

הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ, אֲפִלּוּ אִסוּר דְּרַבָּנָן, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִשָּׂא אוֹתָהּ. וְכֵן אִם נְשָׂאָהּ וּמָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר, יְגָרְשֶׁנָּה. הַגָּה: יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, כְּגוֹן שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ עָלֶיהָ שֶׁתְּבָעָתוֹ לִזְנוּת, אֵין לָהּ קְנָס. אֲבָל מִשּׁוּם קוֹל בְּעָלְמָא עַל שֵׁם רַע שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ, לֹא הִפְסִידָה הַקְּנָס (טוּר). בָּא עָלֶיהָ בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ פִּתָּה אוֹתָהּ, מִקְּרֵי מְאָנֵס, אַף עַל גַּב דְּאַחַר כָּךְ נִתְרַצֵּית לוֹ (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ קכ"ט):

הַנִּטְעָן עַל הַפְּנוּיָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לִכְנֹס מִשּׁוּם לְזוּת שְׂפָתַיִם, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמַּחֲזִיקִים הַקּוֹל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לִכְנֹס. הַגָּה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא תֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, מֻתָּר לְכָנְסָהּ. וְכָל זֶה בְּקוֹל בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם וַדַּאי בָּא עָלֶיהָ, מִצְוָה לְכָנְסָהּ, אֲבָל אֵין כּוֹפִין עַל כָּךְ (שָׁם). וְאִם נִטְעֶנֶת מִשְּׁנַיִם, מֵרִאשׁוֹן אֵינוֹ אֶלָּא קוֹל בְּעָלְמָא, וְהַשֵּׁנִי הוֹסִיף בִּפְגָמָהּ, הַשֵּׁנִי מִצְוָה לְכָנְסָהּ. וְאִם נִטְעֶנֶת מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, הָאֶחָד נָשׂוּי וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ נָשׂוּי, מִצְוָה עַל שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לְכָנְסָהּ (ג"ז שָׁם). וְעַיֵּן לְעֵיל סִי' כ"ב אִם הִיא נֶאֱמֶנֶת עָלָיו. זוֹנָה שֶׁתָּבְעָה לְאֶחָד שֶׁנָּדַר לָהּ דָּבָר בְּאֶתְנָנָהּ, וְהוּא כּוֹפֵר, צָרִיךְ לִשָּׁבַע כְּמוֹ בִּשְׁאָר תְּבִיעוֹת (רִיבָ"שׁ סִי' מ"א). זֶהוּ שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה מָמוֹן, הַיְנוּ אִם כְּבָר נַעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה בְּמִקְרֶה, אֲבָל אָסוּר לָאָב לִתֵּן בִּתּוֹ לִזְנוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךְ לְהַזְנוֹתָהּ" (וַיִּקְרָא יט, כט) וְכָל הַמְּכִינָה עַצְמָהּ לִזְנוּת, בֵּין מִדַּעְתָּהּ בֵּין מִדַּעַת אָבִיהָ, הֲרֵי זוֹ קְדֵשָׁה, וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין בְּתוּלָה לִבְעוּלָהּ (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). וְרַשָּׁאִין הַבֵּית דִּין לִקְנֹס הַזּוֹנוֹת, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גָּדֵר. וּמַעֲשֶׂה בְּאַחַת שֶׁזָּנְתָה עִם הַכּוּתִי, וְחָתְכוּ אֶת חָטְמָהּ, כְּדֵי לְנַוְּלָהּ (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל י"ח):