אבן העזר סימן קנט

הַזְּקוּקָה לְיָבָם שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר בְּשׁוֹגֵג, נוֹתֵן לָהּ הַזָּר שֶׁקִּדְּשָׁהּ גֵּט, וִיבָמָהּ מְיַבֵּם אוֹ חוֹלֵץ. אִם הָיָה יְבָמָהּ כֹּהֵן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא גְּרוּשָׁה, תֵּצֵא מֵהַזָּר בְּגֵט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וְחוֹלֵץ לָהּ יְבָמָהּ. וְאִם חָזַר הַזָּר שֶׁגֵּרְשָׁהּ מֵהָאֵרוּסִין, וְנָשְׂאָהּ אַחַר שֶׁחָלַץ לָהּ יְבָמָהּ, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֲפִלּוּ חָזַר וּנְשָׂאָהּ, מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, הוֹאִיל וְנִתְקַדְּשָׁה לוֹ בְּאִסוּר. וְדַוְקָא אִם קִדְּשָׁהּ בְּמֵזִיד, אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ בְּשׁוֹגֵג, שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁהָיָה לָהּ יָבָם, אִם רוֹצֶה הַיָּבָם לְיַבֵּם, צָרִיךְ הַמְקַדֵּשׁ לְגָרְשָׁהּ; וְאִם רוֹצֶה הַיָּבָם לַחֲלֹץ, חוֹלֵץ לָהּ וְנִשֵּׂאת לַמְקַדֵּשׁ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ אַחֵר שֶׁחָלַץ לָהּ יְבָמָהּ (ר"ת); וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּשׁוֹגֵג גָּמוּר, שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן יָבָם. אֲבָל הָיָה כָּאן יָבָם, אֶלָּא שֶׁהָיָה סְבוּרָה שֶׁמֵּת, כִּי כֵּן יָצָא הַקּוֹל, תֵּצֵא מִן הַמְקַדֵּשׁ (ת"ה סִי' רכ"ב):

נִשֵּׂאת לְזָר, אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג, מוֹצִיאָהּ בְּגֵט, וַאֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה; וְנֶאֶסְרָה עָלָיו וְעַל יְבָמָהּ, וְי"ג דְּרָכִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן י"ז בָּהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מַמְזֵר מִדְּרַבָּנָן. וִיבָמָהּ חוֹלֵץ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לַאֲחֵרִים וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ"ז סָעִיף ד':

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּנְּתָה, לֹא נֶאֶסְרָה עַל יְבָמָהּ, אִם הוּא יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲסוּרָה לַבּוֹעֵל מִשּׁוּם קְנָסָא (נ"י פֶּרֶק הָאִשָּׁה):

נִתְיַבְּמָהּ בְּטָעוּת, כְּגוֹן שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא; אִם הָיְתָה נְשׂוּאָתוֹ, אֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מֵהַיָּבָם, וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. וְאִם הָיְתָה אֲרוּסָתוֹ, צְרִיכָה גֵּט מֵהַיָּבָם וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (טוּר):

הַיָּבָם אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת זְקוּקָתוֹ, אֲפִלּוּ מֵתָה קֹדֶם שֶׁיִּבֵּם אוֹ יַחֲלֹץ, בֵּין שֶׁהוּא יָבָם אֶחָד, בֵּין שֶׁהֵם שְׁנֵי יְבָמִים. וַאֲפִלּוּ סָפֵק אִם זְקוּקָה אוֹ לֹא, אָזְלִינָן לְחֻמְרָא (טוּר). לְפִיכָךְ, אִם קִדֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, אָסוּר לוֹ לְכָנְסָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַּאֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ, עַד שֶׁיְּיַבֵּם אָחִיו אוֹ יַחֲלֹץ לַזְּקוּקָה וְתִפְקַע הַזִּקָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בְּקִדְּשָׁהּ, אֲבָל אִם כָּנְסָהּ, פָּקְעָה לָהּ זִקָּה וּמֻתָּר לָבֹא עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיְּיַבֵּם אוֹ יַחֲלֹץ אָחִיו. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאִכָּא חֵרֶם רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם שֶׁלֹּא לָשֵׂאת שְׁתֵּי נָשִׁים, אִם נָפְלָה לְאֶחָד שׁוֹמֶרֶת יָבָם, אָסוּר לִשָּׂא אַחֶרֶת עַד שֶׁיַּחֲלֹץ לִיבִמְתּוֹ (ר"י מִינְץ). וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הָיְתָה מְשֻׁדֶּכֶת לוֹ כְּבָר, אֲבָל אִם הָיְתָה מְשֻׁדֶּכֶת לוֹ כְּבָר, מֻתָּר לְכָנְסָהּ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דִּכְתֻבוֹת):

קִדֵּשׁ אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, כּוֹנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ:

קִדֵּשׁ אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו שֶׁהָיְתָה גַּם כֵּן זְקוּקָה לוֹ, וְלֹא נִשְׁאֲרָה זְקוּקָה אֶלָּא לְזֶה, מוֹצִיא אֲרוּסָתוֹ בְּגֵט וְאֶת הַיְבָמָה בַּחֲלִיצָה; וְאִם מֵתָה אֲרוּסָתוֹ, חוֹזֶרֶת הַיְבָמָה לְהֶתֵּרָהּ, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם: