אבן העזר סימן קלח

אָמַר לָהּ: טְלִי גִּטֵּךְ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע, אֵינוֹ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי יָדוֹ וְהִיא קְרוֹבָה אֵלָיו וּלְקָחַתּוּ מִשָּׁם אֵינוֹ גֵּט, כֵּיוָן שֶׁלֹּא סִיֵּעַ בִּנְטִילָתוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה יָדוֹ סְגוּרָה וְהַגֵּט בְּתוֹכָהּ, וּפָתַח הוּא יָדוֹ וּנְטָלַתוֹ מִתּוֹכָהּ, שֶׁסִיֵּעַ בִּנְטִילָתוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ גֵּט, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קֵרַב גּוּפוֹ אֵלֶיהָ. וְאִם הַגֵּט תָּחוּב לוֹ תַּחַת חֲגוֹרָתוֹ עַל מָתְנָיו, וְצִמְצֵם מָתְנָיו וְנִתְחַלְחֲלוּ וְהִטָּה עַצְמוֹ לָהּ וּנְטָלַתּוּ, קָרֵי בֵּהּ שַׁפִּיר "וְנָתַן" (דְּבָרִים כד, א ו ג), אֲבָל אִם צִמְצֵם מָתְנָיו וְלֹא הִטָּה עַצְמוֹ אֵלֶיהָ, אוֹ שֶׁהִטָּה עַצְמוֹ וְלֹא צִמְצֵם מָתְנָיו, לָא הָוֵי נְתִינָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הָיָה קָשׁוּר עַל יָדוֹ אוֹ עַל יְרֵכוֹ, וְהִרְכִּין לָהּ בְּגוּפוֹ אוֹ הִטָּה יָדוֹ עַד שֶׁשָּׁלְפָה הַגֵּט מֵעָלָיו, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, הֲרֵי זֶה גֵּט:

נָתַן הַגֵּט לְיָדָהּ וְנִשְׁאַר הַחוּט שֶׁהוּא קָשׁוּר בּוֹ בְּיָדוֹ, אִם הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עַד שֶׁיָּכוֹל לְנַתְּקוֹ וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם לָאו, מְגֹרֶשֶׁת. וְאִם הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ שֶׁהָיָה יָכוֹל לְנַתְּקוֹ וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ אִלּוּ לֹא קָפְצָה יָדָהּ, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁקָּפְצָה יָדָהּ אֵינוֹ יָכוֹל לְנַתְּקוֹ וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ, לֹא הָוֵי נְתִינָה וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהִיא מְגֹרֶשֶׁת. הַגָּה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא שֶׁקָּפְצָה יָדָהּ בְּלֹא רְצוֹן הַבַּעַל, אֲבָל אִם הַבַּעַל מְצַוֶּה לָהּ לִקְפֹּץ, וַאֲפִלּוּ הוֹשִׁיט לָהּ הַגֵּט וְהִיא לָקְחָה אוֹתוֹ בַּצַּד הַשֵּׁנִי, הָוֵי גֵּט, כֵּן נִרְאֶה לִי:

נָתַן הַגֵּט כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה, וְנִנְעֲרָה, וַהֲרֵי הוּא בְּיָדָהּ, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלוֹ מִיָּדָהּ וְלִתְּנוֹ לָהּ. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אֲפִלּוּ אָמַר לָעֵדִים: רְאוּ גֵּט שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהּ, אֵינוֹ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהִיא הָיְתָה יְשֵׁנָה. וְכֵן אִם נָפַל מִיָּדָהּ בְּעוֹדָהּ יְשֵׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרָה וּלְקָחַתּוּ, אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. הַגָּה: נָתַן גִּטָּהּ בַּחֲצֵרָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי גֵּט; אֲבָל בְּיַד שְׁלוּחָהּ, לְכֻלֵּי עָלְמָא הָוֵי גֵּט (ב"י בְּשֵׁם הָרַ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א):

אָמַר לָעֵדִים: רְאוּ גֵּט שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְאִשְׁתִּי, וְאָמַר לָהּ בְּשָׁעָה שֶׁמְּסָרוֹ לָהּ: כַּנְּסִי שְׁטָר חוֹב זֶה, הֲרֵי זֶה גֵּט אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהָנֵי מִלֵּי בְּאוֹמֵר לָעֵדִים שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ, אֲבָל אִם אָמַר בְּפָנֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁמְּסָרוֹ לָהּ אָמַר לָהּ: כַּנְּסִי שְׁטָר חוֹב זֶה, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. אֲבָל אִם לֹא אָמַר תְּחִלָּה: רְאוּ גֵּט זֶה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהּ, וְאָמַר לָהּ: כַּנְּסִי שְׁטָר חוֹב זֶה, צָרִיךְ לוֹמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לִטְּלוֹ מִמֶּנָּה וְלַחֲזֹר וְלִתְּנוֹ לָהּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהָנֵי מִלֵּי בְּאוֹמֵר: כַּנְּסִי שְׁטָר חוֹב זֶה, אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: זְכִי בִּשְׁטָר חוֹב זֶה, אֵין לָהּ תַּקָּנָה, עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיֹאמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ: